אל תהיה זבוב!
הגאון רבי חיים מבריסק זצ”ל נסע פעם ברכבת, ולידו התיישב עיתונאי שונא יהדות מובהק. הלה התיימר להיות ידען בענייני יהודים, והחל שופך אש וגפרית על היהודים ומגרעותיהם.
פנה לעברו רבי חיים ופתח פיו בחכמה: “אם ידען גדול כל כך אתה, בודאי ידוע לך שאת השעיר המשתלח לעזאזל היו שולחים 'ביד איש עתי'. היודע אתה מה הכוונה 'איש עתי'?”. משלא היה בפי העיתונאי מענה, המשיך רבי חיים “אסביר לך, את השעיר מסרו ביד איש עתי, היינו העוסק בעיתונות, המחטיא את הרבים בדברי כפירה והשמצות על תורת ישראל ועל ציבור שומרי התורה, שכן מי כמוהו בקי בכל עוונות הדור…
“אלא שיודע אתה לאן הוא נשלח?” סיים הרב “היו משגרים אותו יחד עם העוונות לעזאזל…”.
*
כשם שבכל דבר בעולם יש תערובת של טוב ורע, כך גם בבני האדם. כל אדם בנוי מטוב ורע. אין אדם שכולו רע. מה יותר משמעותי באדם, הטוב או הרע? מחדש השפת אמת (תחילת פרשת מצורע): הטוב! מדוע? “בשורש, הטוב גובר על הרע, כי מדה טובה מרובה”.
אם כך, יכול אדם לבחור בין שתי זויות ראיה. אפשר להביט על הטוב שבזולת, וניתן להתמקד ברוע שבו. כל אחד בוחר במה להתמקד!
והנה במדרש (ויקר”ר ט”ז ו') מבואר שהמלה “מצורע” מורכבת מהמלים “מוציא-רע”. השפת אמת מעניק לענין זוית ראיה מיוחדת:
מה בעצם עושה המצורע – המוציא-רע? לוקח אדם על שלל תכונותיו הטובות והרעות, מוציא ובורר את הרע שבו מתוך הטוב, ומחליט להתמקד דוקא בחסרונותיו ולהבליט אותם. כאותו זבוב הנהנה תמיד לחוג מעל הלכלוך. רק מעניין, שבנוגע לעצמו, נוהג המצורע להיפך, בורר הוא בקפידה את תכונותיו הטובות, מתמקד בהם ומתעלם במכוון מחסרונותיו.
העבודה הגדולה של האדם, היא להתמקד בטוב, ולראות את שורש הנשמה הטהורה! וזהו שהזהירנו דוד המלך ע”ה “נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע, ועשה טוב בקש שלום ורדפהו” (תהלים לד, יד-טו).
ואפשר שזהו שאמרו חז”ל “כל הפוסל – במומו פוסל” (קידושין ע' ע”ב), מהו מומו של הפוסל? עצם זה שהוא מחפש בחברו את השלילי והפסול. אם הוא היה אדם כשר וחיובי במהותו, הוא לא היה מביט רק על השלילי ועושה אותו חזות הכל.
לפי זה יובן היטב עונשו של המצורע “בדד ישב מחוץ למחנה מושבו” (ויקרא יג, מו). זוהי מדה כנגד מדה – כמו שאתה בודדת את הרע מהטוב, כך מבודדים אותך, כי אתה נגע רע בחברה כולה. הרע שאותו צריך לבודד – זה אתה!
ויותר מכך, בעוד המצורע יושב בדד מחוץ למחנה – “טמא טמא יקרא” (ויקרא יג, מה). תמה המצורע: מדוע מושת עלי עונש כה קשה? איך אפשר שאשלול את כל אישיותי, אתעלם מכל תכונותי הטובות, ואכריז בפני כולם כי אני רק “טמא”, וכי אין בי טוב?
עונים לו למצורע: ומדוע אתה שכחת את התכונות הטובות שיש למי שדיברת עליו לשון הרע?! כשם שאתה הפכת את החסרון של חברך לחזות הכל, כך אתה עצמך תידרש להפוך את החסרון שלך לחזות הכל. אין ברירה אלא ללמד אותך בדרך הקשה את ההרגשה של מי ששוללים את אישיותו והופכים אותו לרע מוחלט.
Google
תגובות