לפעמים כשנקלע אדם למצוקה, הפרנסה קשה ודחוקה. מחפש אדם לצמצם בהוצאותיו, היכן הולכות מעותיו, לשווא, ומה מוכרח ומה לא חייב עכשיו.

פרשת השבוע פותחת במצות מחצית השקל שה’ מצוה

בפרשת השבוע מובא כל סדר בניית המשכן על

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

בס”ד אשרי מי שבא לכאן כתבה שפורסמה בעתון

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור

ויקחו לי תרומה וגו’ (כה. ב)   מקשה

כשהוא מלוכלך מאבק דרכים, הגיע אל בית הדוד. “גש נא אל הכיור ושטוף את פניך וידיך”, אומר לו הדוד. הוא ניגש, אולם כעבור דקה חוזר: “סלח לי דוד יקר, המים אזלו מן הכיור”. הדוד מחייך למשובתו של הכפרי הנבער, ניגש אל הכיור פותח את הברז למול עיניו הנדהמות, והמים זורמים… גם האכילה לא היתה מלאכה פשוטה כלל וכלל. לא רגיל היה לאכול בכפית ובמזלג, ודקר את עצמו פעם אחר פעם, עד שהצליח להכניס לפיו משהו מן הצלחת…

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל

בהעלותך את הנרות וגו’ (ח. ב)   “למה

שאו את ראש כל עדת בני ישראל (א.

בלי לשים לב אנו מתנהגים פעמים רבות בדיוק כמו אותו נוסע! מסענו בעולם הזה נמשך זמן קצר יחסית לעומת חיי העולם הבא, ובכל זאת אנו משקיעים על חיי העולם הזה, כאילו אנו הולכים לחיות כאן לנצח.

למעשה אין לקב"ה חפץ בתרומות המשכן, אלא ה’ חפץ בנדבת הלב, כמו שאמרו חז"ל "רחמנא לבא בעי" (סנהדרין ק"ו ע"ב), ולכן ערכה של התרומה אינו נמדד בשוויה הממוני, אלא בעמל ובטורח שהושקעו בה.

למרות הזכויות הרבות, ללא מפתח התפלה, לא ניתן לזכות בכל הטובות

כשאדם שם מבטחו בבשר ודם המנוהל בעצמו על ידי הקב"ה, אז ה’ מסובב שאותו אחד לא יועיל לו. וזאת כדי להוכיח לו שאין לבטוח בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. וגם אם כעת נדמה לו כאילו הם עוזרים לו, עלול הוא לגלות שסיוע זה אינו לטובתו.

♦ חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת ♦ סִימָן וְעֵזֶר לְכָל הַשָּׁנָה ♦ הִלְכוֹת חֹדֶשׁ אֱלוּל ♦ הַזְּמַן הַמֻּבְחָר לִסְלִיחוֹת ♦ שִׂימַת לֵב בְּנֻסַּח הַסְּלִיחוֹת ♦ מְלַמְּדִים וּשְׂכִירִים ♦ עֲדִיפוּת לִסְלִיחוֹת בְּמִנְיָן ♦ קְטָעִים בַּאֲרָמִית בְּיָחִיד ♦ ועוד ועוד

"מדברים אנו על עורמתו של יצר הרע הרודף אחרינו", השיבו החסידים.

נענה רבי פינחס ואמר: "אל תדאגו, טרם הגעתם למדרגה זו שהיצר ירדוף אחריכם; לפי שעה אתם אלה שרודפים אחריו…".

אדם אחד פיתח לעצמו אהבה מיוחדת ל…זהב. פעם הלך בדרכו וראה לפניו חנות מלאה תכשיטי זהב. חמדת הזהב התגברה עליו, ולמרות שהחנות היתה מלאה באנשים, נטל מלוא חופניו תכשיטי זהב ושם בתיקו לעיני כל. בעלי החנות והקונים הזעיקו מיד משטרה שעצרה את האיש.

לעכברים יש שני אויבים הרודפים אותם עד חורמה – החתול ובעלת הבית. החתול אורב עליהם לטורפם, ובעלת הבית מעוניינת להכחידם. אך הבדל גדול יש ביניהם: בעלת הבית לא רוצה בקיום העכברים ולכן היא רודפת אחריהם, ואילו החתול רוצה בקיום העכברים ושש לתופסם ולטורפם.

מי שאחרי כמה וכמה נסיונות צלח את המכשולים והגיע אל מרומי המגדל, רואה לפניו את כל השבילים, ויודע להנחות את ההולכים בהם כיצד להגיע אל המטרה

 ויהי ביום השלישי, השומר לקח את המקרה אישי. עצר את העגלון ובדקו מכף רגל ועד ראש, שתי וערב החל לחקור ולדרוש. ניפה את החול ומישמש את העגלה, אך חרס העלה. אולם בלבו ידע כי האיש מתוחכם, והעגלה לא עברה ריקם, כי בוודאי איזו תכנית רקם

בחקירה, נשאל הגנב: "כיצד זה עלה בדעתך לגנוב זהב לאור יום? לא ראית את כל האנשים?!".

"אנשים?!" תהה האיש "לא ראיתי אנשים, כל מה שראיתי היה רק זהב"…