שאלה • סיפור • תשובה | דרשה קצרה לשבת פרשת תרומה

בפרשת השבוע מובא כל סדר בניית המשכן על ידי משה רבינו קדוש ברוך הוא מצווה אותו ללכת ולאיסוף מעם ישראל את תרומתם לבניית המשכן כל אחד מעם ישראל נתן את תרומתו וכך בנו את המשכן.

בהמשך השם מצווה את משה לקחת את בצלאל שהוא יהיה המוח של בניית המשכן ואז הפסוק אומר ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת.

יש שאלה על הפסוק מה כל כך היה חשוב לדייק שבצלאל ידע לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף ובנחושת, הרי מספיק לומר שידע לעשות כלים, הלא הוא מלא בחכמה ובדעת, מה ענין ההדגשה של לעשות בכל סוג של מתכת.

בצלאל קיבל לידיו מתכות ויצר כלים, הכלים הם החשובים ולא סוגי המתכות.

מסופר על הגאון רבי חיים מוואלוז’ין שבכל שנה היה יוצא להתרים כסף למען הישיבה הגדולה ישיבת וואלוז’ין, הוא היה סובב בכפרים ובערים ופונה לעמך בית ישראל שייקחו חלק בישיבה הקדושה, כל עשירי האזור היו שמחים שהוא הגיע אליהם והיו מוזילים כסף מכיסם ותורמים לישיבה בעין רחבה וביד נדיבה.

שנה אחת נמנע רבי חיים מלצאת למסע ההתרמה שלו, הוא החליט שהישיבה תשכור משולח שיצא מטעם הישיבה לכל תורמי הישיבה ויביא את תרומתם.

השליח כדרכם של שלוחים אמר כי כדי לעודד את העשירים לתרום עליו לבא בבגדים מכובדים ויוקרתיים כיאה וכיאות לשליחת של הישיבה, ואכן בישיבה הכינו לו בגדים יוקרתיים ונתנו לו.

הוסיף השליח לבקש עגלה נאה ומכובדת מטעם הישיבה לצורך מסעו, גם לזאת נענו מנהלי הישיבה והפקידו בידיו עגלה נאה עם עגלון צמוד והכל למען המטרה הנעלה להחזיק את הישיבה.

יצא השליח לדרכו להתרים את עמך בית ישראל, עבר בית בית עשיר עשיר כדי לעזור ולסייע לישיבה.

והנה בהגיעו לבית עשיר אחד שעל פי הרשומות שבידיו היה נותן בכל שנה סכום נאה ומכובדת, ניגש אליו השליח לחץ את ידו בחמימות, הסבירו בשליחות מי הגיע והמתין לתרומתו, הלך העשיר וחזר עם סכום נמוך מאוד לעומת יכולותיו.

השליח נדהם, לסכום כל כך נמוך הוא לא ציפה, מצד שני הוא לא ידע מה מצבו האמיתי של העשיר ולכן נמנע מלשאול אותו מדוע פחתה תרומתו כל כך.

בסיום מסעו חזר השליח לרבי חיים מוואלוז’ין והציג בפניו את רשימת התורמים ורשימת הסכומים שתרמו, רבי חיים שמח מאוד על התרומות המעבדות אך אז צדה עינו את אותו עשיר ואת הסכום הנמוך שנתן, שאל הרב את השליח חמה הוא נתן מעט? השליח לא ידע לענות, והרב פסק מיד עכשיו ניסע אליו.

קם רבי חיים ונסע לביתו של העשיר, העשיר היה המום מהביקור הפתאומי הוא רץ לרב החוצה ושאל אותו מה גורם לרב לבא בכבודו ובעצמו?! הרב לא השתהה ומיד שאל אותו על תרומתו, העשיר ענה מיד, כל שנה הרב מגיע עייף קשה לו נעליו מרופטות, אני מבין שכספי הולך לישיבה אך השנה הגיע שליח עם לבוש יוקרתי עגלה יפה ועגלון צמוד הבנתי שהכסף שלי מממן את העגלה והעגלון ולא את הישיבה לכן לא תרמתי.

אמר לו הרב עכשיו הבנתי את הפסוק בפרשה, בצלאל היה גאון בלחשוב מחשבות על התרומות של הזהב והכסף והנחושת לדעת כל אחד באיזו כוונה תרם ולא רק איזה סוג תרומה, ולפי זה בצלאל שייך את המתכת לפי רמת הקדושה וכוונת התורם, אמר לו הרב כך גם כאן יש בישיבה גם פחי זבל וגם בית מדרש הקב”ה מסנן את התרומה בהתאמה לפי כוונת התורם, מי שכוונתו גבוהה ה’ ינתב את כספו לבית המדרש ומי שפחות כספו ילך למוצרי נקיון.

כמובן שהעשיר הוציא מיד סכום נאה ונתן לרב.

וכמובן שגם אנחנו צריכים ללמוד לכוון כל מעשינו לשם שמים וה’ יתברך ינתב אותם למקומות הנכונים.

הוספת תגובה