בפרשת השבוע מובא כל סדר בניית המשכן על

השאלה ידועה מה שונה יתרו מכל הגוים והתשובה

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

בפרשת השבוע התורה מספרת על תהליך היציאה של

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

בס”ד אשרי מי שבא לכאן כתבה שפורסמה בעתון

שהחיינו על “אוצר החכמה”, זריקת אוכל בגלל הקפדה

לרגל חנוכת הבית הגדול – שו”ת “בית נאמן”

לאכול במסעדה במדרחוב ♦ אברכים שרוצים לעשות “על האש” במקום ציבורי ♦ אכילת ארטיק או גלידה ברחוב ♦ לתת לאכול למי שאינו מברך ♦ להגיש אוכל באירוע או במסעדה למי שאינו מברך ♦ עניית “אמן” באמצע האכילה ♦ ועוד.

לרגל הופעת המהדורא החדשה של הספר “הכתב והמכתב”,

וביום השמיני ימול בשר ערלתו (יב. ג)  

ויקרא אל משה וידבר אליו ה’ מאהל מועד

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על

    ויאמר משה אל כל עדת בני

ויקחו לי תרומה וגו’ (כה. ב)   מקשה

מתוך סדרת המאמרים: “לשנות! זה בידים שלך”.מהרב אלחנן

ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב

“אני נאנח עליך”, השיב רבי אהרן לגביר המופתע, ומיד המשיך: “מילא עולם הבא אני רואה שיהיה לך, שכן בעל צדקה גדול אתה, אבל היכן העולם הזה שלך?!”.

למרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל נודע על מצבו, והוא קרא את אביו של האיש אליו וכן את שני אחיו. אביו של אותו יהודי היה כבר זקן מופלג ובעל ממון רב. סיפר להם מרן את המצב לאשורו, וביקש שיסייעו בידו לחסל את חובותיו מבלי שייגרע חלקו בירושה העתידה. לא קל היה לאחים להסכים לרעיון זה, אך מרן ישב עמהם זמן ארוך ושכנעם בחשיבותו, עד שהסכימו.

במעלליו יתנכר נער, גם ב %95 התמלא צער,

מעשה בחכם שנזדמן לעיר אחת וביקר בבית העלמין שבה. להפתעתו נגלתה לעיניו תופעה מוזרה. על כל מצבה בבית החיים, חרוט היה גיל הנפטר. על המצבה הראשונה היה מצוין: “נפטר בהיותו בן עשר שנים ושלשה חודשים”, על השניה: “בן חמש שנים”, על השלישית: “בן שתים עשרה” וכו’ וכו’. כולם נפטרו בקיצור ימים ושנים. הגדול שבהם היה בן שלושים שנה…