כפליים לתושיה – מקור נאמן ח”ג
שהחיינו על "אוצר החכמה", זריקת אוכל בגלל הקפדה על כשרות, הקמת מצבה לאב גוי, קיצור שמות, מכירת חולי לגוי, ובאיזה ספר היתולי היה מרן בילדותו מעיין בפורים * על זה ועוד בכרך השלישי בסדרת שו"ת "מקור נאמן" שהפעם כולל אלפיים שאלות ותשובות מרתקות בנושאים רבים ומגוונים מאוצרו הבלתי נדלה של מרן ראש הישיבה שליט"א * הצצה נדירה לספר שכולם ציפו לו
לצד התשובות הארוכות בעומק העיון שבאו בספריו של מרן שליט”א שו”ת “בית נאמן”, התבצר מקום חשוב לתשובות הקצרות שענה מרן שליט”א לשואליו במכתבים כמסת הפנאי. חיבה יתירה נודעה להם, הן אצל תלמידי חכמים והן אצל בעלי בתים, בשל התשובות הקולעות לשאלות המתעוררות לפי צורך השעה, ורבים אומרים מי יראנו טוב. בשני הכרכים הראשונים של שו”ת “מקור נאמן” שכל אחד מהם כולל אלף תשובות קצרות, התקיים “בעודה בכפו יבלענה” על ידי הלומדים שגמעו אותם מכריכה לכריכה, ונשארו עם טעם של “עוד”…
כעת ב”ה זכינו לאחר הפסקה ארוכה להופעת הכרך השלישי שהתברך בכפליים לתושיה – אלפיים תשובות יכיל, שנלקטו בקפידה מתוך עשרות אלפי מכתבים שנשלחו למרן שליט”א במשך השנים, וענה עליהם בסבלנות מרובה.
התשובות בספר זה כמו בכרכים הקודמים, פורסמו לראשונה בעלון “פניני הפרשה”, שבו מתפרסמים תשובותיו הקצרות של מו”ר נר”ו כבר למעלה משני עשורים. התשובות עברו את הגהת מרן שליט”א טרם פרסומן בעלון (וכאן המקום להודות לעוזרו המסור של מרן ר’ עובדיה חדוק הי”ו על עזרתו הרבה בזה), ושוב חזר להגיהן כעת בעריכת ספר זה לדפוס.
שם שמות באר'ש
בספר אפשר למצוא תשובות הנוגעות בקשת רחבה ומגוונת של נושאים הכוללים: הלכה, מנהגים, השקפה, הנהגה, דרך הלימוד, דקדוק, אמונה ובטחון, עין הרע, חינוך, שלום בית, סגולות, קירוב ועוד.
שימת לב מיוחדת ניתנה לקבץ לספר בעיקר תשובות לשאלות פרקטיות שנשאלו בעקבות מקרים העולים על הפרק בחיי היום יום, וכמעט אין להן התייחסות בספרי ההלכה. כך למשל נדרש הרב לפסוק בשאלה מצויה לצערנו אודות ברית מילה שחלה בשבת וידוע שיבואו האורחים ברכב בשבת. מרן מורה לדחות ליום ראשון ומוסיף שאמנם יש עצה לומר לקרובי המשפחה בטלפון שהברית “נדחתה” בגלל בריאות התינוק, ואח”כ “להתנצל” בפניהם שהתינוק נימול היום ולהזמינם לסעודת מלוה מלכה. “אבל לא כדאי לעשות כן רק לעתים רחוקות, משום למדו לשונם דבר שקר וגו'”.
לצד זאת, כמעשהו בכרכים הקודמים, כך בכרך זה ישנה התמקדות בנושאים מסוימים, שבהם קובצו תשובות רבות בנושא אחד, כדי שהלומד יקבל היקף גדול בנושא מכל כיוון, ולא יזדקק לשוטט בכמה כרכים כדי ללמוד את אותו נושא.
הנושא הבולט הפעם הוא ענין קריאת שמות, וניתן למצוא בו מענה פרטני כמעט לכל השאלות המתעוררות בענין זה. נושא זה המצריך מלבד ידיעות רחבות גם “כתפיים רחבות”, הביא לפתחו של מרן מאות שאלות במשך השנים. בספר קובצו למעלה ממאתיים תשובות מרתקות בנושא זה, בהם מרן משיב תוך הבאת ראיות מקוריות ומפתיעות, וסולל דרך ברורה בנוגע לחששות שונים העולים בקריאת שמות. הנה כמה כותרות כדי לשבר את האוזן להיקף שנוגע כמעט בכל מקרה: קריאה בשם שנקרא בו אדם רשע, קריאה בשם שדומה לשם אח אחר, שם של בת לבן, שמות מלפני אברהם אבינו, קריאה על שם סב או דוד חי, על שם נפטר בגיל צעיר, כיצד מוסיפים שם, אופן קריאת וכתיבת שמות שונים ועוד. כמו כן הובא פירוט של עשרות שמות לפי א-ב והתייחסות מרן שליט”א לכל שם.
בנוגע לחשש בקריאת שם על שם אדם שנפטר צעיר, מצא מרן שכנראה גם חוה חששה לכך, וקראה לבנה השלישי שת “כי שת לי אלקים זרע אחר תחת הבל” וגו’ (בראשית ד’ כ”ה), ולא קראתו הבל. בשאלה שהגיעה מזוג המתווכחים ביניהם על שם לתינוק, מציע מרן פשרה: “אפשר לתת שני שמות, ולא לריב”. ומביא דוגמא קולעת לחשיבות לא לריב על שמות: “צא וראה שסיבב הקב”ה שגם אברהם – יצחק (בראשית י”ז י”ז), וגם שרה תצחק (שם י”ח י”ב), כדי שיסכימו שניהם על שם יצחק”.
תשובה ארוכה במיוחד מתייחסת לקיצור שמות, שבה מרן מעלה כי אין בכך חשש, כשהוא מביא דוגמאות משמות רבים של תנאים ואמוראים שלפעמים נכתבו בגמרא בקיצור. גם לגבי קריאה בשם שנקרא בו אדם רשע, ישנה תשובה ארוכה המתפרשת באופן נדיר על פני כשני עמודים, ובה קובע מרן כלל שכל שמשמעות השם טובה מצד עצמה, אין בשם בעיה. ומביא לזה ראיות רבות, כמו שמצינו רבי ישמעאל, כי “ישמעאל” משמעותו ישמע-אל.
עינא פקיחא
נושא נוסף שבו נאספו שאלות רבות, ואף הוא יחודי בכך שמי שואל את מרן שליט”א בזה נחשב כ”שואל כענין”, הוא יחס לספרים מסוימים שעלו בהם חששות שונים. השאלות עוסקות בחמישים ספרים שונים – מספר חמדת ימים עד גמרות הרב שטיינזלץ.
אבחנה מיוחדת דרושה בשאלות אלו להבחין בין תכלת לקלא אילן – לפעמים מדובר בספרים תמימים שיש בהם דברי כפירה נסתרים, לפעמים הדברים ראויים מצד עצמם ולא מצד המחבר, ולפעמים מדובר בפסילה של ספר ראוי על רקע פוליטי והשתייכותי.
לדוגמא בתשובה לשאלה אם מותר ללמוד בספרי שד׳׳ל, מאבחן מרן: “צריך זהירות רבה. מצד אחד הוא דייקן מאד, ומצד שני מגיה בתנ”ך כרצונו… וכופר בקבלת חז”ל בדין מעשר עני (ואומר שזה לא מן התורה), ומתגלח בתער ע”פ איזה פירוש קראי, ועוד. אור וחשך משמשים אצלו בערבוביא”.
הכלל המנחה את מרן בסוגיא זו היא שכל ספר שיש בו ספק כפירה או פגיעה בדברי חז”ל, יש לימנע ממנו. מדד עיקרי נוסף הוא אם רבותינו הזכירו את הספר והביאו ממנו. בתשובות אלו מסתייע מרן בבקיאותו הגדולה כשהוא מציין היכן הוזכר הספר בספרי רבותינו וכיצד התייחסו אליו.
אחת השאלות שצדו את עינינו בנושא זה, היא אודות ההתייחסות ל”מסכת שיכורים” (חיבור היתולי לימי הפורים הכתוב כפרודיה לגמרא), אשר יצאו עליה עוררין. ושאל השואל: האם בימינו עדיף שיקראו במסכת זו, מאשר יתהוללו ויחוגו וינועו כשכורים בדברים אחרים? במקום תשובה מרן מעיד: “הסבא החסיד ר’ רפאל מאזוז זצ”ל היה מביא לי “מסכת שכורים” מדי שנה בגיל 7-8 בהשאלה לעיין בה, ולא פסיק חוכא מפומי”.
תשובה נאמנה לכל שאלה
משנתו של מרן ברורה סדורה וחדה. כל שאלה מקבלת מענה המניח את הדעת. בין השאלות מופיעות שאלות שהופנו למרן ממוסדות חינוך שבנשיאותו, ובהם כמה תשובות הנושאות בכנפיהן חידושים מעניינים. בתשובה אחת הוא מורה שכדאי להנהיג את הילדים בת”ת לעשות זימון לפני ברכת המזון, וגם בבית הספר של הבנות ראוי להנהיג כך (למרות שבתשובה אחרת הרב מורה שנשים אינן חייבות בזימון אלא יכולות). בתשובה אחרת מרן נשאל מהנהלת בית ספר “ותתפלל חנה” על הזמן הראוי לברכת המזון בהפסקת עשר, והתשובה: “עדיף יותר שיצאו להפסקה, ואחר כך יאכלו ביחד ויברכו ברכת המזון ביחד. לא כדאי לחנכן להפסיק בין אכילה לברכת המזון. ועוד סיבה, שלא להתעמל ולרוץ בהפסקה אחרי האוכל, כי זה לא טוב לבריאות כמ”ש הרמב”ם (פ”ד מהלכות דעות ה”ג)”.
ויש גם שאלות מפתיעות. גר צדק שאביו הנכרי הוריש לו את כל רכושו, מבקש לשאול האם יש עליו חיוב כל שהוא לבנות מצבה על קברו? והתשובה: “מפני הכרת הטוב יש לבנות מצבה על קברו, אבל לא להעמיד עליה שתי וערב”.
מפתיעה במיוחד השאלה לה נדרש הרב אודות ברכת שהחיינו על תוכנת “אוצר החכמה” שהיא כמו בית מלא ספרים, והתשובה המפתיעה לא פחות: “אם קונה תקליטור חדש [לאפוקי עדכון] ושמח בו, נראה שיכול לברך”.
ישנם תשובות בספר שמוכיחות כמה חשוב להיוועץ בדעת תורה לפני שמנהיגים הנהגה מסוימת. כדוגמא, שימו לב לשאלה הבאה שרבים מתחבטים בה: כשאנו מקבלים אוכל שהוא מותר באכילה לכתחילה אך אינו לפי רמת הכשרות שאנו מקפידים עליה, האם יש להחמיר ולזרוק את האוכל, או שמא יש לחוש לאיסור “בל תשחית”? מרן משיב כי יתנו לילדים או לחברים. ומציג נימוק שבהשקפה ראשונה לא נלקח בחשבון: “אם יזרקו, זו חומרא דאתיא לידי קולא באיסור תורה”.
כך גם בשאלה האם יש ענין לפנות לזולת בגוף שלישי דרך כבוד, מפתיע מרן ועונה: “לא! זו דרך הגוים. בתורה כתוב “נכרתה ברית אני ואתה” (בראשית ל”א מ”ד), “ונפלינו אני ועמך” (שמות ל”ג ט”ז), ועוד”.
מעניינת במיוחד השאלה הבאה לה נדרש הרב: שמעתי שיש סגולה לחולה שימכור את החולי לגוי ויתרפא. כיצד עושים סגולה זו? ויהי כמשיב: “שמעתי בילדותי ממו”ר ר’ אליהו אלגז זצ”ל שסיפר לאמה”ג זצ”ל (כמדומה בחוה”מ פסח התשי”ד) שכך היו עושים בדורות שעברו בתונס שזורקים שטר כסף בשכונה של גוים, ואומרים יהי רצון שמי שיקח את הכסף יקבל את המחלה של פב”פ, ועל ידי זה החולה מתרפא. ושלום על ישראל”.
הספר מלא וגדוש באוצרות דעת ותבונה הלכה והנהגה, אוצרות שאין להם סוף, וככל שאתה הופך בו והופך בו אתה טועם מתיקות מקורית ובעיקר נאמנה. לא תשבע עין מלראות!
כאן המקום להזכיר את מסירות נפשו של ידידנו הרב הראל זנזורי שליט”א לאסוף כל מכתב של מרן שליט”א, ובזכותו נשמרים כל המכתבים בצורה מסודרת. בהזדמנות זו, נבקש מכל מי שיש ברשותו מכתב שלא נדפס עדיין, ליצור קשר עם הרב זנזורי בטל’: 050-2738858
תגובות