*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

למרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל נודע על מצבו, והוא קרא את אביו של האיש אליו וכן את שני אחיו. אביו של אותו יהודי היה כבר זקן מופלג ובעל ממון רב. סיפר להם מרן את המצב לאשורו, וביקש שיסייעו בידו לחסל את חובותיו מבלי שייגרע חלקו בירושה העתידה. לא קל היה לאחים להסכים לרעיון זה, אך מרן ישב עמהם זמן ארוך ושכנעם בחשיבותו, עד שהסכימו.

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט”א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט”א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש”י לר”ת).

נגיעה אישית מסמאת את העינים, ו"אדם קרוב אצל עצמו" (סנהדרין יו"ד ע"א) גם אם יהיה מגדולי הדור. "כל הנגעים אדם רואה" אומרת המשנה "חוץ מנגעי עצמו"…

אוי שוד ושבר! זעקות הכאב נשמעו לכל עבר. הצבע מפניו של ראובן אזל, ונחל דמעות מעיניו נזל. שמעון חרד לשלומו, וניסה לנחמו, אך הרגיש כמדבר עם עצמו. הלוך להרגיעו והציע לו כוס מים להשיב נפשו, אך בקרקע היה נתון ראשו. בצר לו ומר,

♦ דִּינֵי אֲמִירַת י"ג מִדּוֹת ♦ לִמְנוֹת י"ג מִדּוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתָיו ♦ אֹפֶן מִנְיַן י"ג מִדּוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בַּאֲמִירַתם ♦ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בִּסְלִיחוֹת ♦ כַּוָּנָה וְדִקְדּוּק בַּסְּלִיחוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בְּנֻסַּח הַסְּלִיחוֹת ♦ מֵהִלְכוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת ♦ תִּקּוּן חֲצוֹת עָדִיף מִסְּלִיחוֹת ♦ ועוד ועוד

"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"

"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.

ממשפחות מנשה בן יוסף היו לנשים ותהי נחלתן

ויתמה המלך עד מאוד, וישאל את שר-העיר על כל ההוד. ומי פעל כל זאת, אשר אני זוכה לחזות?

ערבוב בין שני מושגים דומים אך שונים, והם אחדות ואחידות. "אחידות" משמעותה שהכל מתנהגים בצורה אחידה, חושבים אותו דבר, עושים אותו דבר, ונראים אותו דבר. "אחדות" לעומת זאת, אין פירושה טשטוש וערבוב בין השונים, עדי הפיכתם למין יצור כלאיים

יום הששי י”ט שבט תשע”ט מנהגנו לעמוד ב’עשרת

אף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).

פעם נשאל באחת הדרשות בלונדון למה ש"ס מפרידה בין אשכנזים לספרדים? למשמע השאלה, קם ודפק על השלחן: "בתורה אין עדות! נאמר ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב’. לא נאמר ‘קהילת הספרדים’ ולא ‘קהילת האשכנזים’! אין דבר כזה! תורה אחת – משפט אחד"…

יום הששי י”ט שבט תשע”ט   מנהגנו לעמוד

שמירת מסורת עלינו גם לשמור על המסורת שלנו,

מתוך הספר: עט הזמיר, לע”נ הבחור ר' מאיר