הלכה יומית – שבט התשע"ט

יום הששי י”ט שבט תשע”ט

מנהגנו לעמוד ב'עשרת הדברות' לזכר מה שנאמר: “ויתייצבו בתחתית ההר”. ואין מי שערער על המנהג הזה.

רק לפני 80 שנה בערך, יצאה תשובת הרמב”ם מכתב-יד שהוא מתנגד לזה. אבל 700 שנה (!) התשובה הזאת הייתה בכתב-יד. אף אחד לא פירסם אותה, אף אחד לא כתב אותה, אף אחד לא הביא אותה, זה אומר דרשני.

כנראה שברוב הקהילות לא קיבלו דבריו. 

לכן, מקום שנהגו לעמוד, ימשיכו לעמוד. מקום שלא נהגו, לא נהגו. 

ואם רוב הקהל עומדים, צריכים כולם לעמוד, אף אלו שנוהגים שלא לעמוד.

ויש דרך לצאת ידי כולם, להעלות תלמיד חכם רב בית הכנסת וכיוצא ל'עשרת הדברות'. אבל אם זה בקלות, ניחא. אם לא, לא צריך. 

אבל בכל מקרה עומדים מתחילת הקטע ולא מעשרת הדיברות עצמם, כדי שלא יהיה ניכר ש'עשרת הדיברות' שונים משאר התורה (ובזה גם מסכים מרן הרב עובדיה זי”ע שפסק כתושבת הרמב”ם הנ”ל).

*ההלכה היומית לעלוי נשמת יצחק ז”ל בן גמאררה תבלח”א, יוסף בן רחל, חנה בת רחל, ונחמה בת דבורה.*

יום חמישי ח”י שבט תשע”ט

היום נוהגים לעשות 'סעודת יתרו', ואין אומרים תחנון.

וגם בתפילת מנחה לא אומרים תחנון.

אבל בלילה אחרי הסעודה כשאומר קריאת שמע שעל המיטה יאמר תחנון שמה. כי אחרי הסעודה זה כבר נגמר.

*ההלכה היומית לעלוי נשמת יוסף בן רחל, חנה בת רחל, סיגל סיגלית בת מרים, ונחמה בת דבורה.*

יום רביעי י”ז בשבט תשע”ט

יום פטירת רבנו חיים פלאג'י זיע”א.

השבוע (בשיעור השבועי) הסברנו את ההבדל במלה 'כל' כשהיא נקודה בחולם ובין 'כל' בקמץ חטוף. יש כאלה שאין להם שכל להבין את זה, אבל זה ברור ופשוט. 

יש לנו פסוק: כל (כ' בקמץ חטוף) רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה. כירק עשב נתתי לכם את כל”. בהתחלה “כל-רמש” במקף וקמץ חטוף, אחר כך “כל” בחולם. למה? אם המלה מחוברת למלה הבאה, אז זה בקמץ חטוף ומקף, ואם המלה נפרדת אז זה בחולם.

בקמץ חטוף פירושו 'כל רמש' כל דבר שהוא רמש, ובחולם: “כירק עשב נתתי לכם את כל” פירושה את הכל.

לכן בקדיש צריך לומר: “לעילא מן כל-ברכתא” (המלים כל ברכתא ביחד) ולא “מן-כל, ברכתא”, כי אז תהיה המשמעות: למעלה מהכל, תהיינה הברכות. וזה לא נכון! אלא: למעלה מכל הברכות. לכן זה במקף וקמץ חטוף. 

*ההלכה היומית לעלוי נשמת נחמה בת דבורה.*

יום שלישי ט”ז שבט תשע”ט

צריך אדם לכוין עמידתו בתפילה שתהיה כנגד בית המקדש וכנגד בית קודש הקדשים – אם הוא נמצא בירושלים.

ואם נמצא בארץ ישראל 2

בעיר אחרת, יחזיר פניו כנגד ירושלים. 

ואם הוא נמצא בחוץ לארץ, יחזיר פניו כנגד ארץ ישראל.

ואם אדם נמצא בבית הכנסת, ששם בדרך כלל ניכר איפה כיוון התפילה, אם לא ראה את הכיוון הנכון ולא היה לו סימן לזה, 3

ועמד להתפלל לצד אחר, אף על פי שהתחיל להתפלל, מי שיראה אותו צריך לסדר אותו ולהעמידו במקום הראוי, כי בבית הכנסת זה לא מתאים שאחד יתפלל לצד זה ואחד יתפלל לצד אחר.

אבל בבית אם התחיל להתפלל לצד אחר, יתנו 4

לו להמשיך כך. פעם היו נוהגים לכתוב בקיר הבית: “ממזרח שמש עד מבואו”, והמלה 'מזרח' כתובה באותיות גדולות. בשביל מה עשו את זה? כדי שאם יבוא אדם להתפלל בבית, אם אין לו בית הכנסת או חולה וכדומה, אז הוא 5

רואה 'מזרח' ויודע שלכיוון זה צריך להתפלל – מול המזרח.

*ההלכה היומית לעלוי נשמת פנחס בן תראכי רחל, יוסף בן רחל, חנה בת רחל, חיה הלן בת ברנה, ונחמה בת דבורה.*

יום שני ט”ו בשבט תשע”ט

יום פטירת הגאון החסיד רבנו ינון חורי זצ”ל

היום לא אומרים תחנון, ככה כתב רבנו גרשום. והטעם, כיון שהמשנה מנתה ארבעה ראשי שנים: אחד בניסן, אחד בתשרי, אחד באלול (וטו בשבט לדעת ב”ה), אז כיון שבכולם אין אומרים תחנון מטעם ראש חודש, גם בט”ו בשבט שהוא אחד מראשי שנים – אין אומרים תחנון.

****

מי שלא אכל אתרוג עד עכשיו ורוצה היום לאכול, לא מברך עליו 'שהחיינו', כיון שבירכנו עליו כבר בחג הסוכות.

אבל גם מי שלא בירך 'שהחיינו', כגון נשים שלא נוהגות לברך על ארבעת המינים ולנענע, גם כן פטורות מלברך 'שהחיינו' על האתרוג. ה'משנה ברורה' כותב שכיון שהאתרוג קיים באילן שלו משנה לשנה, לא ניכר בו בין חדש לישן, ולכן תמיד לא מברכים 'שהחיינו'.

*ההלכה היומית לע”נ יצחק ז”ל בן גמאררה תבלח”א, יוסף בן רחל, חנה בת רחל, וצדוק בן שרה. להצלחת עידית בת ר' שמעון בכל מעשי ידיה*

יום ראשון י”ד בשבט תשע”ט

מה שצריך לברך ברכת הגומל בעשרה, זה עם המברך בעצמו, ואין צריך עשרה חוץ ממנו. וכמו כל מנין, שהשליח ציבור אחד מהעשרה.         נשים חייבות לברך ברכת הגומל. בזמן מרן לא היו נוהגות לברך, אבל 'כף החיים' אמר: מה הבעיה?! שתברכנה! לכן אם נתחייבה האשה בברכת הגומל, כגון יולדת אחר שבעה ימים, תברך בביתה בפני עשרה אנשים. 

והבעל אינו רשאי לברך הגומל במקום אשתו, אלא צריכה לברך בעצמה.

ואין לאשה למנוע עצמה מלברך הגומל בזמן שאינה טהורה.

ולגבי יולדת, הרב משה לוי ע”ה אומר, שבמלאת שבעה ימים ללידה עדיין היא חלשה, עוד לא התרפאה לגמרי.           לכן אם רוצים לעשות סעודת הודיה על הלידה, יעשו אותה אחרי חודש, ואז תעמוד שמה ותברך.

*ההלכה היומית לעלוי נשמת שרח חיה בת כאדומה, יוסף בן רחל, חנה בת רחל, חיה הלן בת ברנה, ונחמה בת דבורה.*