*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על

לשם מה מציין הכתוב את גילו של יצחק בעת שנשא אשה, וכי אצל אברהם אביו מצוין בן כמה היה כאשר נשא את שרה? מה גם שאצל רבקה באותו פסוק לא מצוין גיל נישואיה?

שאו את ראש כל עדת בני ישראל (א.

בלי לשים לב אנו מתנהגים פעמים רבות בדיוק כמו אותו נוסע! מסענו בעולם הזה נמשך זמן קצר יחסית לעומת חיי העולם הבא, ובכל זאת אנו משקיעים על חיי העולם הזה, כאילו אנו הולכים לחיות כאן לנצח.

כשאדם שם מבטחו בבשר ודם המנוהל בעצמו על ידי הקב"ה, אז ה’ מסובב שאותו אחד לא יועיל לו. וזאת כדי להוכיח לו שאין לבטוח בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. וגם אם כעת נדמה לו כאילו הם עוזרים לו, עלול הוא לגלות שסיוע זה אינו לטובתו.

שאלה: שלום רב, הייתי רוצה לבקש עצה בבקשה.

בעת שהיה הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל ילד, התחוללה מלחמת העולם הראשונה, שהביאה בכנפיה עוני ודוחק. אביו רבי רפאל ניצב בפני שוקת שבורה. מצבו הכלכלי היה עגום ביותר, ובלית ברירה נאלץ להפרד מהאי ג’רבא, ולנסוע עם משפחתו לתונס, לתור אחר מקור פרנסה. הסחורה שהביא עמו רבי רפאל, נקנתה בממון רב עקב המצב, וההצלחה האירה לו פנים. בכל יום שב היה לביתו עם כיס מלא זהובים אותם הרויח.

♦ מִי שֶׁטָּעָה וְאָמַר "בָּרְכֵנוּ" בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים ♦ שְׁלִיחַ צִבּוּר ♦ דִּין הַמְסֻפָּק ♦ דִּינֵי בֶּן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּסַע לְחוּ"ל אַחֲרֵי ז’ בְּחֶשְׁוָן, וְכֵן לְהֵפֶךְ ♦ ועוד ועוד

אוי שוד ושבר! זעקות הכאב נשמעו לכל עבר. הצבע מפניו של ראובן אזל, ונחל דמעות מעיניו נזל. שמעון חרד לשלומו, וניסה לנחמו, אך הרגיש כמדבר עם עצמו. הלוך להרגיעו והציע לו כוס מים להשיב נפשו, אך בקרקע היה נתון ראשו. בצר לו ומר,

♦ דִּינֵי אֲמִירַת י"ג מִדּוֹת ♦ לִמְנוֹת י"ג מִדּוֹת בְּאֶצְבְּעוֹתָיו ♦ אֹפֶן מִנְיַן י"ג מִדּוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בַּאֲמִירַתם ♦ תְּקִיעַת שׁוֹפָר בִּסְלִיחוֹת ♦ כַּוָּנָה וְדִקְדּוּק בַּסְּלִיחוֹת ♦ דִּקְדּוּקִים בְּנֻסַּח הַסְּלִיחוֹת ♦ מֵהִלְכוֹת תִּקּוּן חֲצוֹת ♦ תִּקּוּן חֲצוֹת עָדִיף מִסְּלִיחוֹת ♦ ועוד ועוד

"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"

"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.

ממשפחות מנשה בן יוסף היו לנשים ותהי נחלתן

זהו סוד ההצלחה בכל ביקורת, הן בין בני זוג, הן בחינוך ילדים והן בכל יחסי אנוש. תחושת כפיה יוצרת מרדנות. אין אדם שמעוניין שאחרים ינהלו את חייו. החכמה היא לגרום לו להתנהל נכונה, על ידי שמביאים אותו למצב שהוא יבחר בכך, ולא ירגיש כפוי מצדנו.

כיצד עושים זאת?

חכך האורח בסנטרו והגיב: "אם כן, סוכה זו היתה עליה שאלת חכם, ומעולם לא הכנסתי לפי דבר שהיתה עליו שאלת חכם, על כן מחמיר אני לא לאכול בסוכה זו".

"והיכן תאכל?", שאלוהו בדאגה. "אֹכַל בבית", הפטיר ה’מחמיר’…

פעם הגיעה משלחת מפרנקפורט שבגרמניה אל הגאון רבי חיים

הגמרא במסכת מעילה (י”ז ע”ב) מספרת שפעם אחת

ערבוב בין שני מושגים דומים אך שונים, והם אחדות ואחידות. "אחידות" משמעותה שהכל מתנהגים בצורה אחידה, חושבים אותו דבר, עושים אותו דבר, ונראים אותו דבר. "אחדות" לעומת זאת, אין פירושה טשטוש וערבוב בין השונים, עדי הפיכתם למין יצור כלאיים

אף כאן נזקקים אנו למבטו הזך של רבי אברהם בן הרמב"ם: המעפילים לא שמו לב לנקודה שחטאם בפרשת המרגלים לא היה בעצם ההשתדלות, כי אם בכך שהגיעו לזה, ואחר שהגיעו, לא שייך להפכם למאמינים כפייתיים. כרגע הם בדרגת בטחון פחותה יותר וההשתדלות לגביהם היא חיוב. במצב זה, להתנהג כבוטחים הרי זה נחשב כהוללות והסתמכות על נס, לכן אסר עליהם משה לעלות. וכאשר עלו, הכתוב מגדיר את מעשיהם בחריפות "ותזידו ותעלו ההרה" (לקמן יד, מג). וכשם שנענשו על חוסר בטחונם במרגלים, באותה מדה נענשו על בטחונם המופרז במעפילים, כי "לא כל הרוצה לטול את השם, יבוא ויטול" (ברכות פרק ב’ משנה ח’).

שחט לו חכם צדקה את היונים בחצר בית הכנסת, ולפתע נשמעה שריקה ופגז התפוצץ סמוך אליהם. נאנח חכם צדקה והודיע ליהודי כי השחיטה נפסלה, שכן מן הסתם מחמת הבהלה נגרמה שְׁהִיָּה הפוסלת את השחיטה.

הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה הגאון רבנו מאיר מאזוז שליט"א, ההלכה נמסרת מפי מרן שליט"א בכל יום במהלך תפילת שחרית לאחר התחנון (כאשר בזמן זה ישנם המחליפים תפלין של רש"י לר"ת).

"אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם. הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם… עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד, תמה ואומר: עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם.

פעם נשאל באחת הדרשות בלונדון למה ש"ס מפרידה בין אשכנזים לספרדים? למשמע השאלה, קם ודפק על השלחן: "בתורה אין עדות! נאמר ‘תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב’. לא נאמר ‘קהילת הספרדים’ ולא ‘קהילת האשכנזים’! אין דבר כזה! תורה אחת – משפט אחד"…

צוות ההצלה מנשים את בנו הקטן, שבדיוק פולט את מי הים שבלע, ומתחיל לנשום. "היה קשה אבל ברוך ה’ הצלנו את הילד שלך!" צוהל המציל.

"רגע, אבל איפה הכובע שלו?" מזדעק האבא, "היה לו כובע אדום!"…

אם אתם מזדעקים ובצדק כלפי מוחו המעוות של האב, לא יקשה עליכם להבין מה הפריע כל כך למשה