פרשת קרח – ביקורת עם פתרון

אחד היה מעדת קרח שלא נבלע באדמה וניצל ברגע האחרון – 'און בן פלת'. הגמרא במסכת סנהדרין (ק”ט ע”א) מספרת מי גרם לו לפרוש ולהינצל:

“אמר רב: און בן פלת אשתו הצילתו, אמרה ליה: מאי נפקא לך מינה? (מה יצא לך מהשותפות איתם?), אי מר רבה אנת תלמידא ואי מר רבה אנת תלמידא (אם משה המנהיג אתה תלמידו, אך גם אם קרח המנהיג אתה תלמידו).

“אמר לה: מאי אעביד הואי בעצה ואשתבעי לי בהדייהו (אמר לה, מה אעשה וכבר הייתי בתכנון המרד במשה ונשבעתי להם אמונים). אמרה ליה: ידענא דכולה כנישתא קדישתא נינהו… (יודעת אני שכל אנשי העדה צנועים). אמרה ליה: תוב דאנא מצילנא לך (אמרה לו: שֵב! ואני אצילך).

“אשקיתיה חמרא וארויתיה ואגניתיה גואי (השקתו יין ושתה לשוכרה עד שנרדם בתוך הבית). אותבה על בבא וסתרתה למזיה (ישבה ליד הפתח וסתרה שערה). כל דאתא חזיה הדר (כשבאו שלוחי קרח להביאו, ראו אותה בחוסר צניעות וחזרו בהם). אדהכי והכי אבלעו להו (בינתיים, נסתיימה המרידה, וקרח ועדתו נבלעו באדמה).

עליה דרשו חז”ל במדרש תנחומא את הפסוק: “חכמות נשים בנתה ביתה” (משלי יד, א), “זו אשתו של און בן פלת”. בניגוד לאשתו של קרח שדחקה בו להתערב במחלוקת, וברוב איולתה הרסה את עולמו הגשמי והרוחני, ועליה דרשו חז”ל את סופו של הפסוק: “ואולת בידיה תהרסנו”.

וצריך להבין איזו חכמה מיוחדת מצאו חכמינו באשת און?

מסביר הגאון רבי זמיר כהן שליט”א:

חכמתה של אשה זו באה לידי ביטוי בעובדה שידעה כיצד להעביר את המסר שרצתה באופן שבעלה יקבל את הדברים.

אילו היתה נוזפת בו שאינה מוכנה בשום אופן שישתתף במרד נגד משה רבנו, ונכנסת אתו לויכוח סוער על סכנת המחלוקת ותוצאותיה, היה און מסרב לשמוע לה.

אולם היא בחכמתה ידעה כיצד לנתב את בעלה להגיע למקום שאליו היא רצתה שיגיע, וזאת מבלי שירגיש שהיא כפתה אותו לכך. הוא זה שבחר להימנע מהמחלוקת, והוא זה שהסכים להיעזר בה כדי שלא יפעילו עליו לחץ לבוא לאסיפת המרד.

זהו סוד ההצלחה בכל ביקורת, הן בין בני זוג, הן בחינוך ילדים והן בכל יחסי אנוש. תחושת כפיה יוצרת מרדנות. אין אדם שמעוניין שאחרים ינהלו את חייו. החכמה היא לגרום לו להתנהל נכונה, על ידי שמביאים אותו למצב שהוא יבחר בכך, ולא ירגיש כפוי מצדנו.

כיצד עושים זאת?

פותחים בשאלה המעוררת התבוננות: “מאי נפקא לך מינה?” – מה יֵצא לך מזה? ומסבירים את הכוונה. כאשר הבעל, האשה או הילד שומעים שאלת התעניינות כזו, הם מבינים שהשואל מנסה להבין את עמדתם ואינו מתייחס אליהם בביטול.

וכאשר הם מגיבים לשאלה זו בהסבר סיבתם, מתקדם השואל צעד נוסף, הנותן כיוון חשיבה שונה. וכשמגיעים לבסוף להבעת הסכמה לשינוי עמדתם, אלא שמציגים את הקשיים העומדים בפניהם, עלינו לסייע להם במציאת פתרונות עם הבטחה שמצדנו נעשה כל שבידינו לסייע להם.

כך ניתן להשיג שינוי נכון בבית ובכל מקום, מתוך אהבה ושמחה, ללא מתחים וללא תחושת כפיה.

בחור צעיר סיים חמש שנים ארוכות של לימודי ציור והחליט לבחון את יכולותיו בַּתחום בדרך מקורית משלו. הוא צייר ציור מושקע מאוד, והניחו על כַּן ציור באחד ממרכזי הקניות.

ליד הכַּן הניח עט שחור, ולידו הציב שלט קטן שבו כתב כך: “אני צייר מתחיל, אשמח לקבל ביקורת על הציור שלי. כל מי שרואה כאן בעיה, טעות בפרופורציה או במשחק הצבעים או כל פגם אחר – שיקח בבקשה את העט השחור שהשארתי ליד הכן ויסמן איקס שחור על המקום הבעייתי לטעמו”.

למחרת הגיע הצייר המתלמד למרכז הקניות, ועיניו חשכו. הציור שהניח אמש היה מלא איקסים, כמעט עד אפס מקום. ברור היה כי לא יד אחת היתה בדבר, שכן איקסים בגדלים ובצבעים שונים מילאו את הציור עד לאפס מקום, מעידים בדממה על חותמם הביקורתי של אנשים רבים.

הוא הביט במבוכה לצדדים ובבושת פנים הוריד את ציורו. “כנראה שאין לי עתיד גדול כצייר” חלפה מחשבה מייאשת בלבו.

שבור ורצוץ סר הצייר הצעיר לבית מורהו, סיפר לו את הסיפור ובעינים דומעות סיכם: 'זהו, אני כשלון מוחלט, תראה…'.

אבל המורה חייך וביקשו לצייר ציור זהה לציור שהניח במרכז הקניות.

כעבור שלושה ימים הוא הניח על שולחנו של המורה עותק מושלם של ציורו הקודם.

הצייר והמורה לקחו את הציור החדש, הניחו אותו על כן ציור במרכז קניות אחר, אך את נוסח השלט הציע המורה לתקן מעט. הפתיח היה אותו פתיח: “אני צייר מתחיל, אשמח לקבל ביקורת על הציור שלי”. הסיומת היתה מעט שונה: “מי שרואה פה בעיה כלשהי, ירגיש בבקשה חופשי לתקן ולשפר. השארתי סט של צבעים ומכחולים לשימושכם…”.

למחרת הגיע הצייר למרכז הקניות ונוכח לראות שאף לא אחד נגע בציור. גם שבוע לאחר מכן אף אחד לא תיקן כלום. חודש חלף ושום תיקון לא בוצע.

כשסיפר זאת למורה, אמר לו זה בחיוך: “זה בדיוק ההבדל. להגיד מה לא בסדר – כולם יודעים, אבל לתקן – כמעט אף אחד אינו יכול. התשובה שיש להשיב לכל המבקרים למיניהם היא: “בשמחה רבה, בוא נראה אותך עושה את זה טוב יותר…”.

פעמים רבות אנשים מותחים ביקורת על מנהיגים, מורים והורים, ובפרט על בן הזוג, ועלינו לזכור, שקל מאוד לסמן איקסים על מעשיהם של אחרים, אך כשנשאל את המבקר: “מה אתה מציע לעשות, האם יש לך פתרון?” – שפתיו נאלמות.

בבואנו לבקר את זולתנו, נבוא עם הצעה מעשית לפתרון.