פרשת תזריע מצורע – סוד חוסנו של העם היהודי

הגמרא במסכת מעילה (י”ז ע”ב) מספרת שפעם אחת גזרה מלכות רומא, שלא ישמרו את השבת, ושלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו על טהרת המשפחה, וחכמי ישראל לחמו בדרכים שונות עד שהצליחו להביא לביטול הגזירה.

הגאון רבי יהודה צדקה זצ”ל בספרו “קול יהודה” (עמ' פ”ז) מנסה להבין איזו תועלת ביקשו הרומאים שתצמח להם מהגזירה על טהרת המשפחה? מילא על הגזירה הראשונה שלא ישמרו את השבת, אפשר להסביר שלא יכלו לסבול שעם ישראל יתענגו במנוחת השבת בזמן שהם עסוקים במלאכתם יומם ולילה. וגם בגזירה השניה שלא ימולו את בניהם, אפשר להבין שהיתה להם מטרה שלא יהיה שום היכר בין יהודי לגוי, ועם ישראל יוכל להתבולל ביניהם בנקל. אולם בגזירה השלישית שלא ישמרו על טהרה, לא מובן המניע להתנגדותם, הרי אין במצוה זו סממן חיצוני שמייחד את העם?

מיישב הגאון זצ”ל כי גזירות אלו היו בתקופת הרומאים, לאחר שקודמיהם הצוררים היוונים נכשלו במאמציהם להעביר את ישראל על דתם. למרות שהטילו עונשי מיתה על המקיים מצוות ה', רוחו של העם לא נשברה, והם הלכו למות בשמחה ובגאון, העיקר לא לעבור על מצות ה'.

ישבו הרומאים וייגעו את מוחם להבין מנין שואב עם ישראל את עיקשותו כוחו וחוסנו, המאפשרים לו לעמוד מול גזירות קשות ואכזריות ולא לוותר. חקרו ובדקו עד אשר הגיעו למסקנא שכל איש מישראל עוד בטרם יצא מרחם אמו, הוא קדוש וטהור. היטהרות הוריו בטרם יצירתו, מולידה קדושה בולד ומחסנת אותו מתרבות זרה ומחשבה לעבור על מצות ה'. ואילן ששרשיו חזקים, שום רוח בעולם אינה יכולה לעוקרו.

ולכן עמדו וגזרו לבטל הטהרה, כדי לנטרל מעיקרא את הקדושה של הוולדות, וכך יוכלו בקלות להעבירם על דתם. ואכן, נוצר מצב מסוכן, לולי ה' שהיה לנו, וחכמי ישראל הצליחו לבטל את גזרתם.

למען טהרת עם ישראל, לא חס מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל על כבודו, זמנו וכוחו. באחד הימים הגאון הגדול רבי בצלאל ז'ולטי זצ”ל רבה של ירושלים דפק על דלת ביתו של מרן, ושח לו בכאב, שבשכונת נוה יעקב בירושלים עומד המקוה בפני סגירה אחר שהמועצה הדתית נוכחה לראות כי אין לו דורש ומבקש. “יבוא כבודו עמי”, הפציר במרן “ונלך מבית לבית לשכנע את התושבים בחשיבות הטהרה בישראל. ישראל עם קדושים הם, וללא ספק נובע הדבר מחוסר ידע…”.

מרן נתן מיד את הסכמתו, והמועצה הדתית בירושלים יצאה בפרסום על בואם של הרב הראשי לישראל ורבה של ירושלים לביקור בבתי השכונה. ביום המיועד הלכו שניהם יחדיו, וסובבו מבית לבית, כדי להסביר ולשכנע על מהות הטהרה בישראל וחשיבותה. תוצאות ביקורם לא אחרו מלבוא, ודבריהם עשו פירות.

ענין טהרת הבית היה בנפשו של מרן, והסיפור המפעים הבא יעיד על כך:

רב מושב בא לפני מרן, ובפיו בקשה דחופה שיכתוב לו המלצה על מנת לצאת לאסוף תרומות להקמת מקוה במושב. המקוה הקרוב הוא במרחק 40 דקות נסיעה, והדבר מקשה עליו להשפיע על התושבים בנושא טהרת המשפחה. הזדעזע מרן לשמע הבקשה, וביקשו כי ימתין בביתו עד אשר יימצא פתרון לבעיה שאינה סובלת דיחוי.

במשך כל היום נשאר שם רב המושב, ולעת ערב הצליח מרן לגייס את כל הכסף לבניית המקוה. אלא שאז צצה בעיה: ראש המועצה מסרב להוציא אישור בניה תוך יום אחד.

“איך אלך לישון כשיש יהודים ללא מקוה?!”, זעק מרן בקול שבור, “לא אלך לישון עד שראש המועצה יאשר את בניית המקוה” היה נחרץ.

גם השרים של תנועת ש”ס שהתערבו בנושא, ניסו להסביר למרן שאישור בניה הוא תהליך האורך כמה חודשים, אך מרן לא היה מוכן לשמוע.

השעה היתה שתיים בלילה, וכל פתרון לא נראה מציאותי. לפתע, צלצול הטלפון חתך את השקט בחדרו של הרב. אחד מבני הבית שהרים את השפופרת היה מרוגש לשמע הדברים. הוא כמעט ולא דיבר, רק שמע מספר משפטים שנאמרו מעבר לקו, וניתק את השיחה.

היה זה ראש המועצה שהבטיח כי מחר בשש בבוקר יהיה אישור בניה. אורו עיניו של מרן לשמע הבשורה, והוא שמח שמחה גדולה. ניכר היה כי אבן כבדה נגולה מעל לבו. הוא חייך חיוך אבהי ואוהב אל הנוכחים וסיכם: “בלי מסירות נפש – אין טהרה!”.

תוך תקופה קצרה קם במושב מקוה לתפארה