אבל לענין לקרוע נייר לצלות עליו דג המבואר

בענין הכשרות של הרב רוטנברג יש באירופה שני

ע”פ הפשט אין לזה סיבה, ע”ד הדרש מסתמא

קודם כל עיקר הדין הוא שאדם בא למקום

יש כאן שתי נקודות ונפריד בניהם: א) יש

לא התכוונתי שבמוקצה שהו מחמת גופו לא שייך

לא הבנתי השאלה הראשונה, בזה גופא נחלקו האם

את ההתבטאות שאמרת איני זוכר, וצריך לבדוק היטב

לצערנו איננו יכולים לשלוח את השאלה למרן שליט”א

אם הכלי עבר דרך גוי כמו המקרה המבואר

דעת החזו”א (ב”ק סי’ י’ סקי”ד) שחייב לשלם.

– אחרי הכל “אגרות הקודש” הם ספר קדוש,

הדרך היחידה המותרת שאני מכיר לקבל את המלגה

פסק הזמן שצריך לקחת בין וידוי לוידוי אינו

אתה צודק.

באמת הראיות שהבאתם משמואל ב’ וירמיה הם ברורות.

בפסוקים שהזכרתם בדברים י”ב, י”ז י”ח אפשר לומר

יתכן שכך היה באמת מנהג בעבר לעשות הכל

תזכו למצוות על המידע, ויה”ר שיהיה זה לתועלת

כ”כ רש”י על הפסוק והאדם ידע את חוה,

אם מדובר באופן כזה, אתה צודק.

את האתמול והשלשום ניתן למצוא רק בלוח השנה. אדם חושב: ‘מה בכך, היום לא למדתי ולא קיימתי מצוות, אבל מחר אשלים’. אולם, את המחר לא ניתן להשלים, כי למחר יש את המטלות הרוחניות שלו. יום שאבד באפס מעשה, לעולם לא ניתן להשלימו.

1) אמנם הם היו בני תקופתו של הפר"ח,

בס"ד  היתר עיסקא כזה אינו מועיל כי הוא