בירור השאלה

את ההתבטאות שאמרת איני זוכר, וצריך לבדוק היטב דברים שרשומים בזכרון ולא על ספר.

לגבי מ”ש שזה ענין של גזירה, הן אמת שבהקדמה שם כשפתח בדיני שעון עם סוללה הזכיר את ענין הגזירה, אבל אח”כ חזר וביאר שלדעתו יש כאן בעיה של מוקצה ולא רק ענין של גזירה (ולכן לא שייך בדין זה מה שהזכרתם שאמר שילמד את היבי”א וכו’).

הטענה שכתבתם שאצלכם באמת אין ענין בשעון אלא ביופי שלו, היא טענה טובה והיא פותרת לכאורה גם את הענין של המוקצה וגם את הענין של ההוצאה לרה”ר. אבל מכיון שלדעת מרן שליט”א ברוב העולם אין זה כן, א”א לתת לכל אחד תורתו בידו, כמ”ש בהקדמה הנ”ל לגבי האומרים שהשעון הוא העיקר והמחשבון הוא טפל. ומה שהזכרתם שמוקצה הוא לפי דעת האדם, זה שייך אם אדם מייחד אבן לשימוש – היא נחשבת כלי, אבל בדבר כזה שהוא ודאי מוקצה מחמת גופו, ורק יש כאן לדון מה העיקר, בזה יש כלל הלכתי לכולם.

לכן עדיין נראה שאתה צריך להחמיר ולא לשים שעון בשבת.

אם יש לכם עוד על מה לדון נשמח שתכתבו לנו.