בס"ד שלום רב לכת"ר שאלתי בנושא טבילת כלים ידוע לי שמה שצריך לבדוק בכדי לפטור מטבילה שהכלי יוצר בארץ ע"י יהודי וגם שאני קונה את הכלי מיהודי ולא צריך לבדוק את שרשרת המכירה של כלי עד לאותו מוכר יהודי שקניתי ממנו, השאלה אם אני יודע בוודאות שכלי נמכר לגוי וגוי מכר ליהודי אזי צריך לטבול את הכלי? קרי בית חרושת יהודי יצר את הכלי קנה אותו סוחר גוי וממנו קנה סוחר יהודי ואני קניתי מהסוחר היהודי אני יודע בוודאות שהכלי היה בבעלות גוי האם אני חייב לטבול את הכלי? כי הבנתי שמה שצריך לבדוק שכלי נקנה מיהודי והמפעל שיצר את הכלי גם כן בבעלות יהודי ולכן אני פטור מטבילה כאמור מה הדין אם ידוע שעבר דרך בעלות גוי? מה ההגדרה של דרבנן חמור(שיש לו עיקר מן התורה)? כי מצד תרומות ומעשרות וחלה יש להם עיקר מן התורה כיוון שיש מצב שחיוב יהיה מדאורייתא, אולם הבנתי שעוף בחלב זה גם זה דרבנן חמור(שיש לו עיקר מן התורה השאלה למה הרי לעולם החיוב לא יהיה מדאורייתא? ולגבי חולה שאין בו סכנה לכאורה מותר לעשות בשבילו כל איסורי דרבנן האם יש בזה חילוק באיסורי דרבנן כלומר לא כל איסורי דרבנן מותר לעשות בשביל החולה ומהו החילוק?
אם הכלי עבר דרך גוי כמו המקרה המבואר בשאלה, הכלי חייב בטבילה, כן מבואר בשו”ע (יו”ד סי’ ק”כ ס”ח ובהגה ובאחרונים שם).
בשר עוף בחלב חשיב יש לו שורש בדאורייתא [כך לשון מרן בב”י סי’ צ”ט ס”ו] וגם תרומות ומעשרות חשיבי יש לו שורש בדאורייתא אפילו בתרומות ומעשרות דרבנן שאינן דגן תירוש ויצהר כיון שיש כאלה תו”מ הם דאורייתא. וא”כ שוים הם, ומ”מ ודאי שיש חומרא בדבר שיש לו שורש בדאורייתא במקום זה יותר מאשר דבר שיש לו שורש בדאורייתא במקום אחר, כמבואר בב”י בדעת הרמב”ם. ע”ש היטב.
ע’ בשו”ע (או”ח סי’ שכ”ח סי”ז) שהביא ד’ דעות בענין זה (והדעה הרביעית מחלקת בין דבר שנסמך למלאכה דאורייתא לדבר שאינו. ע”ש). ולמעשה כתב מרן שהלכה כדעה ג’ שאם יש סכנת אבר מותר לעשות אפילו בלא שינוי ואם אין סכנת אבר יעשה בשינוי. [והיינו אפילו מלאכה שיש בה סמך למלאכה דאורייתא] וע’ בחזון עובדיה ח”ג עמ’ תט”ז ובהערות איש מצליח שבסוף הספר (בסי’ שכ”ח שם).
Google