מאת הרב מאיר גבאי שליט”א ובו סיפורים ומשלים,

הלכה פסוקה (חק לישראל): *הצדקה הרי היא בכלל

יום אחד נתקף הרב בקנאת סופרים, והחליט שלפחות יום אחד הוא יגיע לפניו. ואכן, באותו יום קם כמה שעות לפני התפלה, ואץ לבית הכנסת.

רק ריבונו של עולם, רפואתו – היא גם רפואה של רופא רחמן, וגם רפואה של רופא נאמן.

"אשמורה ראשונה לשמך חכינו…"

"סליחות!!! סליחות!!! קומו לסליחות!" – הדהד קולו של השמש המסור.

פעם הגיעה משלחת מפרנקפורט שבגרמניה אל הגאון רבי חיים

למה הוביל 'שגעון' המגבות של הגבאי? מדוע חיכה

מדוע היו הכרובים בדמות פני תינוקות, לכאורה מתאים

1. ריח רע של הפחה, נחשב כריח רע

במעמקי בור כלאו האפל במצרים, אסור יוסף בנחושתיים,

על פרשת מכירת יוסף כותב רבנו הרמב”ן )לז,

אם הוא "תרם" את הספר תורה לביהכנ"ס אי

יום הששי י”ט שבט תשע”ט מנהגנו לעמוד ב’עשרת

ואין הדבר פשוט כלל, וכמו שמסופר על רבי זושא מניאפולי שדרכו בקדש היתה לעשות המצוות בשמחה רבה, תוך התרגשות והתלהבות עצומה. במיוחד מחבב היה את מצות נטילת ארבעת המינים והדלקת נרות חנוכה, ובשעת עשייתן היה רוקד, מפזז ומכרכר וכל כולו להבת שלהבת יוקדת אש דת.

שנה אחת בליל חנוכה התלהט כל כך בעריכת נרות החנוכיה, עד שמגודל הדבקות נתקלה ידו בחנוכיה, וזו נפלה לארץ ונשפך שמנה.

– נראה לענ"ד שצדדי האיסור שהזכרת – הם

כדי לרדת מן ההר אל העם, היה מרן רבנו עובדיה יוסף זצ"ל משתמש בכל דרך אפשרית – גם בהומור. באהבת זיכוי הרבים שפיעמה בו, לא התחשב בכך שהדבר עלול כביכול להוריד מרמתו התורנית, ועשה כל אשר לאל ידו, העיקר לקרב לבם של ישראל לאביהם שבשמים * לרגל חג הפורים, אספנו בחופנינו צרור דברי חידוד, שנינה ומליצה שיצאו מפי קדשו של מרן *

"אמר משה יודע אני שישראל רוגנים הם. הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עמהם… עם שהוא עושה חשבון והולך על כל דבר ודבר שעשויין כסדר בתוך המשכן, שכח אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל שעשה מהן ווין לעמודין ולא היו נראין. התחיל עומד, תמה ואומר: עכשיו ימצאו ידיהם של ישראל עלי לומר שאני נטלתי אותם.

בחור שנשאר ללמוד בבית מדרש עד שעה מאוחרת

1. א – הטוב ביותר היה להעלות אדם

כדאי לברר עם הגבאי בעדינות איזה סגנון של

איך נהג האיש מצליח כאשר עלה ש”ץ מחלל

הספד מרן שליט”א בבית הכנסת   הגבאי ר'

דברים שנשא מרן ראש הישיבה שליט”א בניחום אבלים