להודיענו כי הגזרה אמת והחריצות שקר…

על פרשת מכירת יוסף כותב רבנו הרמב”ן )לז, טו( את המשפט הנפלא: “להודיענו כי הגזרה אמת והחריצות שקר… שלא על חנם היה כל הסיפור הזה, להודיענו כי עצת ה' היא תקום”.
באה התורה להודיענו כי כיון שנגזר על יוסף הצדיק שירד למצרים ויהיה משנה למלך, ממילא כולם היו למעשה ככלי משחק ביד ההשגחה העליונה, וכל ההשתדלויות מסביב לא עזרו, ואדרבא סייעו להגשמת מטרת ההשגחה. חריצות האחים למכור את אחיהם כדי לסכל את חלומותיו לא הועילה, ואילו גזירת ה' התקיימה, ואכן יוסף הגיע למלוכה ומלך על מצרים ולמעשה על העולם כולו. בעקבות זה, ירדו בני ישראל למצרים, נגאלו משם לאחר גלות קשה, הוענקה להם תורה במדבר, ולבסוף נחלו את ארץ ישראל. כל זה אירע, למרות שגיבורי הפרשה פעלו כל אחד בהתאם לאינטרס האישי של אותו רגע. ובורא העולמות, הצופה במאורעות, צירפם אחד לאחד כדי ליצור את התוצאות.
השליטה שלנו כבני אדם על תוצאות פעולותינו, מוגבלת מאוד. כל אדם חש פעם אחר פעם, שתכנוניו, מעשיו ומהלכיו מתנפצים אל סלע המציאות הקשוחה, ולעתים קרובות הם אף מצמיחים תוצאות הפוכות מן המטרות אליהם כיו ן. מאחורי פרגוד המאורעות, עומדת ידה של ההשגחה העליונה שטווה ורוקמת ממעשינו מטרות גדולות יותר המועילות בסופו של דבר לנו ולעולם. צריך להיות ברור לכל אחד שהשתדלות להעלות את קרנו ומעמדו, לא תועיל במאומה. יתרה מזו, ההשתדלות עלולה להשיג את המטרה ההפוכה, ותגרום להפחתת ערכו בעיני הסובבים אותו.
מסופר על נער שגדל במשפחה עניה מאד ולא למד קרוא וכתוב, ואפילו את שמו לא ידע לחתום. חיפש עבודה, ולא מצא מקום שרוצים להעסיק אדם שאינו יודע לכתוב, עד שבלית ברירה עבד כשמש המנקה את בית הכנסת. לימים, היו צריכים להזמין ריהוט חדש לבית הכנסת. ביקש הגבאי מהשמש שימתין בבית הכנסת כדי לקבל
את הריהוט החדש. הריהוט הגיע, והוא התבקש לחתום שהמשלוח הגיע. לשמע תשובתו כי אינו יודע לחתום, סירב המוביל לפרוק את הרהיטים החדשים בבית הכנסת והחזיר הכל למפעל.
כאשר הגיע הגבאי ושמע שהכל הוחזר בגלל שהשמש אינו יודע אפילו לחתום את שמו, פיטרו מיד בבושת פנים. בלית ברירה, התנחל בפינת רחוב, והחל לעבוד כסנדלר. והנה, האיר לו ה' פניו, והוא הצליח בעבודה זו למעלה מן המשוער. הכל ידעו כי אצלו ניתן להשיג את הנעליים הכי טובות שיש. לאט לאט החל למכור גם לחנויות מסחורתו עד שנעשה עשיר גדול. לימים, נפגש עמו סוחר גדול כדי להזמין כמות גדולה של נעליים. בסיום הפגישה, ביקשו אותו סוחר לחתום על החוזה. “אני לא יודע” השיב השמש לשעבר. הביט בו הסוחר נדהם ותמה: “הכיצד נעשית עשיר כה גדול ואינך יודע לחתום?!”. “היא הנותנת”, השיבו בחיוך מוכר הנעליים, “אילו יודע הייתי לחתום, הייתי נשאר שמש, ולא מגיע לכל העושר הגדול הזה…”.