פרשת חיבור הילדים לתורה

מדוע היו הכרובים בדמות פני תינוקות, לכאורה מתאים יותר שיהיו כפני גאונים וצדיקים?

מבאר הגאון רבי מרדכי אליהו זצ”ל, שיש כאן רמז גדול לעניין חינוכם של ילדי ישראל, שכבר בהיותם תינוקות רכים, צריך לחברם לארון הקודש – לתורה, וכך יגדלו לתפארת עם ישראל.

והוסיף כי החינוך מקטנות הוא שורשי ויסודי, ולכן כדאי ללמד את הילד כבר כשמתחיל לדבר את הפסוק “תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב” (דברים לג, ד), וכך יתרגל לדבר עוד מקטנותו דברי תורה. ולמעשה, זו גמרא מפורשת במסכת סוכה (מ”ב ע”א) שקטן היודע לדבר, חייב אביו ללמדו תורה. ושואלת שם הגמרא: תורה מאי היא? אמר רב המנונא, תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

וסיפר הגר”מ אליהו זצ”ל, כי פעם הגיע להתפלל בליל-שבת בבית-כנסת גדול באחת הקהילות בחוץ-לארץ. בשעת התפלה, חש שדבר-מה חסר בבית הכנסת, עד ששם לב כי אין בבית הכנסת ילדים כלל. בין המתפללים היו אנשים צעירים שככל הנראה היו אבות לילדים, והרב הסיק שכנראה הם אינם מחשיבים את שהות הילדים בתפלה בבית הכנסת, ולכן משאירים אותם בבית.

אחרי קבלת שבת כיבדוהו לדרוש, והעלו אותו לבימה שבמרכז ההיכל. עלה במדרגות הבימה, הרהר ושתק, ולפתע צעק: “אוי, איזה חושך שורר בבית הכנסת שלכם”.

נבהלו כולם והביטו איש בפני רעהו. אחד הנוכחים שהיה עם-הארץ אמר בקול: “אולי כדאי שהגבאי ידליק גם את הנברשות הגדולות שמדליקים אותן רק ביום כיפור”…

המשיך הרב ואמר: “רבותי, אני רואה כאן חושך נורא, שקשה לי אפילו לתארו”.

אחד המתפללים קם ממקומו ועלה אל הבימה, ניגש אל הרב והציג עצמו בתור רופא עינים ואמר: “אם כבודו רואה חושך נורא, חוששני שמצבו מסוכן. אני מוכן לפנות את הרב מיד לקליניקה שלי ולבדוק מה קרה לראייתו”.

ואז, באוירה המתוחה שנוצרה, קרא הרב בהתרגשות: “בית-כנסת שאין מביאים אליו ילדים, חושך איום ונורא שורר בו”.

הרב פתח בדרשה חוצבת להבות על חינוך הילדים ועל חשיבות הבאתם לבית-הכנסת, כדי שילמדו איך מתפללים ויכירו את התפלות והמנהגים, כשהוא מדגיש כי רק כך ימשיך הדור הצעיר את חיי הקהילה היהודית ויעמיד דורות נוספים של עובדי ה'.

בסיום הדרשה, כשירד הרב מן הבימה ושב למקומו, חשו כולם כי אור חדש מתחיל להתנוצץ במקום…