אלה תולדות נח

הסיוע בהקמת הישיבה בתונס
ר' נח נולד בג'רבא ביום שישי כ”ג תשרי תרצ”ד, והברית נערכה בפרשת נח, ולפיכך נקרא שמו נח (וגם בשם חנינא). אביו, רבי עמנואל טרבלסי היה נכדו (בן בתו מזאלה) של הרב הראשי לג'רבא הגאון רבי משה זקן מאזוז זצ”ל. המנוח היה קשור מאד לזקנו רבי משה זקן, ותרם להדפסת ספריו שערי משה ושאר הספרים, ועד אחרן הספר “הוראת זקן” (שהוצאנו בס”ד במהדורא חדשה לאור עולם לפני כארבע שנים) הכולל את ספריו שפתי צדיק פי צדיק ועיני צדיק. בילדותו היה מתלמידי הגאון רבי משה הכהן דריהם (מח”ס ידי משה), אצלו למד מסכת קידושין, ואף לאחר מכן כשגדל ויצא אל אחיו לפרנסתו ככל יהודי ג'רבא, היה קובע עתים לתורה מדי יום ביומו והתמיד בזה אף בגיל מבוגר מאד.
 
בתקופה שנפתחה ישיבת “כסא רחמים” בתונס, בכסלו תשכ”ג, לא היו הורים רבים ששלחו את בניהם ללמוד בישיבות, והמנוח סייע למרן הגאון “איש מצליח” בהבאת תלמידים לישיבה וגם בתמיכה כספית. הוא אף שלח את בנו ישי שהיה בגיל שמונה שנים בלבד לתונס הרחוקה ללמוד תורה, למרות שהיה זה בנו יחידו והוא חשש לשלומו, וכך במסירות נפש למד שם חמש שנים. באותה תקופה, היו תלמידי הישיבה חוזרים לביתם רק פעמיים בשנה, לפני פסח ולפני סוכות, והמנוח היה מחזיר חלק מהתלמידים לביתם מתונס לג'רבא. גם כשנערכו חתונותיהם של מר זקני הגאון הרב יוסף צמח מאזוז שליט”א ואחיו הגאון רבי רחמים מאזוז שליט”א בג'רבא, אירח בביתו כמה מבני המשפחה שהגיעו לג'רבא להשתתף בשמחה.
 
בית ועד לחכמים
ביתו היה בית ועד לחכמים ובית הַכְנָסַת אורחים לכל יהודי באשר הוא, ובפרט לתלמידי חכמים וגדולי רבני ג'רבא ותונס שהיו מתארחים בביתו תמידין כסידרן. הגאון רבי חיים חורי זצ”ל היה מתארח בביתו רבות בביקוריו בג'רבא, ופעם סיפר לי סבי המנוח שהיו קמים בליל שבת באמצע הלילה, ושרים ומזמרים שירים ופיוטים עם רבי חיים חורי והפייטן יהודה חורי שעות ארוכות עד תפלת שחרית. גם עם הגאון רבי מרדכי אמייס הכהן היה קשור מאד, ורבי אמייס התארח הרבה בביתו לעתים שבוע ולעתים אף חודש שלם.
 
מעשה מיוחד שהיה לו עם רבי אמייס, סיפר לי כמה פעמים: בשנת תש”י בערך, היה חוק שאוסר לסחור במכירת זהב למעלה מ-300 גרם, ויהודים רבים היו מוכרים זהב בהיחבא למעלה מהסכום המותר. היה יהודי שהלשין לשלטונות על שנים עשר יהודים שמוכרים זהב בניגוד לחוק, והמשטרה פשטה על ביתם והם נשלחו למשפט בתונס. רבי אמייס הוצרך לנסוע בדחיפות לתוניסיה לקדם את מכונית המשטרה שלקחה את היהודים, כי אם יגיעו אחרי שיגזר דינם של היהודים יקשה מאד לבטל את הגזירה. הוא קרא למנוח וביקשו שיסיעו במהירות לתונס, אך הוא היה עייף מאד ורבי אמייס ביקשו שיתאמץ למען הצלת היהודים. בראות המנוח שאין ברירה אחרת, התעלה על עצמו ושתה קפה חזק ונסע. בתוך נסיעתו בשעה מאוחרת בלילה הגיחה משאית ממולו, ורצה למהר נסיעתו כדי לחמוק לשביל שעמד בצד הדרך, אך לפתע ראה שהיתה עגלה שנוסעת למולם בעיקול הדרך ואם יסע קדימה יתנגש בעגלה ובסוסים. רבי אמייס התחיל לקרוא פרקי תהלים ושינן את הפסוק “לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ”, והיה נראה שבעוד שניות בודדות תארע תאונה, אך לפתע ראו דמות שהרימה את העגלה והסוסים לשדה סמוך והם המשיכו בנסיעתם במהירות בריאים ושלמים. בשעות בוקר הגיעו לתונס ושחררו את האסורים וליהודים היתה אורה ושמחה.
 
עשה לך ר”ב
יותר מכולם היה קשור מאד לרבה של ג'רבא הגאון רבי בוגיד סעדון זצ”ל, שהיה מארחו בביתו תדיר, ואף היה מתייעץ עמו בכל הענינים. אף כשעלה לארץ הקודש, המשיך לשמור עמו על קשר הדוק. כל הבית היה בנוי ומושתת על תורתו של רבי בוגיד סעדון. זכורני כד הוינא טליא ורך בשנים היה מברכני שאזכה להיות כמו רבי בוגיד סעדון הרב של ג'רבא, ואמי שתחי' היתה אומרת לו שיברך גם כמו רב פלוני רב אלמוני, והוא היה חוזר ושונה “כמו רבי בוגיד סעדון”. רבי בוגיד היה מגיע לארץ פעמיים בשנה, האחת קודם פסח, והאחת קודם סוכות. והיה מתארח הרבה בבית המנוח. מנהג מיוחד היה לו לרבי בוגיד, הוא לא הסכים לאכול חוץ לביתו מחשש שהכשרות בבית המארח אינה מספיקה, אך בביתו של המנוח אכל בקביעות, כיון שידע שבביתו מקפידים מאד על כשרות. כשהתארח בביתו, לא הסכים לכמה ממקורביו שיסיעוהו ממקום למקום, אך למנוח נעתר והיה נוסע עמו ממקום למקום. רבי בוגיד בא לחנותו פעמים רבות ודיבר עמו בענינים שונים, פעם יצא המנוח מהחנות לכמה דקות ובדיוק בשעה זו הגיע רבי בוגיד והמתין עד שישוב המנוח. בינתיים הגיעו אנשים לקנות בחנות, ורבי בוגיד נעמד במקומו של המוכר ושירת את הקונים עד שהגיע המנוח ומחה על כך. רבי בוגיד הזכירו בראש ספרו “רבות בנות” (שהמנוח תרם להוצאת ספר זה כמו שאר ספריו של רבי בוגיד) “…ידידנו היקר והנעלה הרב רבי נח טרבלסי ורעייתו… אשר טרחו עמי בכמה עזרות של בית הדפוס ועוד…”.
אף למרן מאור ישראל הגר”ע יוסף היה מקורב הרבה, והרב חיבבו עד מאד. בהלוויתו ובימי השבעה הגיע שמשו של מרן – ר' צבי חקק, וסיפר על החיבה העצומה שהרב אהבו וחיבבו, והיה יוצא מגדרו כשהזכיר את שמו, ולפעמים גם באמצע הדרשה אמר הרב לפתע “בא נח שב קרוב אלי”. את מקום תפלתו קבע בבית מדרשו של מרן זצ”ל. היה מגיע בבוקר השכם הרבה לפני שהחלה התפלה, והיה ממתין בחוץ עד שיפתחו את דלת בית הכנסת. יום אחד מרן הבחין בכך וביקש שימסרו לו את מפתח בית הכנסת, ומאז היה נכנס בשעה מוקדמת לבית הכנסת וממתין עד לתחילת התפלה, ובינתיים קורא חק לישראל. בתקופה האחרונה לחיי מרן, ערכו מנין מצומצם בביתו עם עשרה אנשים בלבד, והרב ביקש שאף הוא יבוא ויתפלל עמו. בשמחת תורה האחרון של מרן, אחרי סיום התפלה ערכו סעודה קטנה בביתו של הרב, והרב שלח שליח מיוחד לביתו שיקרא לו שיאכל עמו סעודת שחרית.
 
וכבר הבטיחו חז”ל (שבת כג.) מאן דמוקיר רבנן, הוו ליה חתנוותא רבנן. ובשכר זאת שכיבד כ”כ תלמידי חכמים, גמל עמו ה' יתברך שזכה לחתנים תלמידי חכמים מופלגים ומהם שלושה מבוגרי הישיבה: הגאון רבי מצליח חי מאזוז שליט”א מחשובי הרמי”ם בישיבה, הגאון רבי יוסף כהן שליט”א והגאון רבי פז כהן שליט”א. רבי רפאל לוין (בן הצדיק הרב אריה לוין, גיסו של הגרי”ש אלישיב זצ”ל), שהיה גר בסמוך אליו (בתקופה שהיה מתגורר בשכונת מקור ברוך), כשהיה פוגש את המנוח, היה אומר לו “כמה עשיר גדול ומופלג אתה”. המנוח היה מתפלא, והוא היה מבאר לו “כוונתי שיש לך כאלו חתנים תלמידי חכמים, ואין לך עושר גדול מזה”.
 
עושה חסד לאלפים
לפרנסתו היה מספק צרכיהם של בתי המלון בג'רבא, והיה רוכש סחורות בתונס ומעבירם לג'רבא. כשהיה נוסע מג'רבא לתונס, היתה מכוניתו ריקה מסחורה, והיו מבקשים ממנו יהודים שיסייע בידם בהעברת חבילות לתונס והיה נעתר תמיד לבקשתם. בפרט לפני פסח, יהודים רבים היו מעבירים עמו משלוחים של מצות ומצרכי מזון לפסח עבור משפחתם שבתונס. פעם סיפר לי על כך, ואמר שהיה קשה עבורו לעשות זאת, כיון שהאנשים בתונס שהיה צריך להעביר אליהם את החבילות לא היו גרים במקום אחד, והיה צורך לעבור בית בית, ויש כאלו גרים בקומות עליונות, והיה צריך להעלות את החבילות הכבדות, ואעפ”כ היה שמח לגמול חסד. סיפר ר' שאול בוכריס (כיום מלמד בת”ת בטבריא) כי כשהיה ילד קטן, רצו לעלות לארץ ישראל הוא ואמו ואחיו, ומאחר והיו יתומים התקשו ביציאה מג'רבא. כשראה זאת המנוח לקח אותם ברכבו לתונס וסייע בידם עד שעלו לאניה ויצאו מתונס.
 
איתא במדרש (בראשית רבה פ' נט, סי' א) “רבי מאיר אזל למללא (שם מקום), ראה שכולם מתים בקיצור ימים ושנים, אמר להם לכו עסקו בצדקה ותזכו לזקנה, שנאמר עטרת תפארת שיבה, והיכן היא מצויה – בדרך צדקה תימצא”. המנוח זכה לאריכות ימים ושיבה טובה, וזכה לזה בזכות שאת ממונו פזר נתן לאביונים ולמוסדות תורה ובייחוד לישיבתנו הקדושה “כסא רחמים”. כמו כן תרם להוצאת ספרים רבים, ובפרט להוצאת הספר “ראה חיים” ח”ב על הזוהר, ומחזור “שנות חיים” להגר”ח פלאג'י, וכן תרם את העלויות בהעלאת עצמותיו של הגאון רבי משה זקן מאזוז זצ”ל לארץ הקודש, וכן תרם את שיפוץ מצבת קבר יוסף הצדיק. בימי השבעה סיפרו כמה משכניו בהר נוף כי כשהיו עורכים סיומי מסכתות בבית הכנסת פעמים רבות בשנה, היה המנוח תורם את סעודת הסיום.
 
שומר עיניו מראות ברע
צניעותו ושמירת העינים שלו היתה מופלאה. סיפר דודי הרב יוסף כהן שליט”א: פעם הייתי אצלו בחנות, ואנשים באים לקנות בזה אחר זה, פתאום באה אשה שאינה לבושה בצניעות אמרה “אני צריכה קצת…”, לא הספיקה להשלים המשפט, וחמי קטע אותה ואמר “אין מזה כלום…”. היא ניסתה שוב “אני צריכה מזה…”, והצביעה על הדבר שרצתה. אך הוא קוטע אותה שוב ושוב אין כלום אין כלום. הוא לא הסכים שתהיה בחנות אשה שאינה צנועה אפי' רק רגע אחד ותכשיל במראות אסורות.
 
לפני כארבע שנים ביקשני ללמוד עמו מדי ערב בטלפון, אחרי שהיה מסיים תפלת ערבית בבית הכנסת ושיעור בדף היומי. היה זה בימות החורף וקבענו לשעה 8.30 או 9.00 בערב. במשך תקופה ארוכה למדנו בספר בן איש חי, ולאחר מכן הוספנו לימוד זוהר עם ביאור מתוק מדבש. והיה מתאמץ ללמוד בערנות, למרות שהיה בגיל מבוגר, ולמחרת היה קם מדי בוקר לתפלה בנץ החמה. בשנה האחרונה, הגיע מו”ר אבי הגאון הרב מצליח חי מאזוז שליט”א לבקרו בביתו, וכשהתפלל ערבית בבית הכנסת הסמוך, ביקש ממנו הגבאי שימסור את שיעור דף היומי כיון שהרב שמוסר תמיד את השיעור נעדר אותו יום, ואכן מר אבי מסר את השיעור, ונהנה לראות את מ”ז המנוח מקשה ועונה ומשתתף בשיעור למרות יסוריו ומכאוביו.
 
בחודשים האחרונים סבל ממחלה קשה, וביום שלישי כ”ג אדר תשע”ז, הסתלק לגנזי מרומים אחר שזכה לאריכות ימים והוא בן פ”ג שנים. מיטתו הובאה לישיבתנו הקדושה “כסא רחמים”, והספידוהו ברחבת הישיבה מרן ראש הישיבה שליט”א והגאון מוה”ר צמח מאזוז שליט”א, ולאחר ההספדים ליווהו תלמידי הישיבה ברחובות הסמוכים, ולאחמ”כ המשיכה ההלוויה בהר המנוחות בירושלים. בימי השבעה, אמר אחד הרבנים שליט”א כי מאחר והמנוח סייע בהקמת הישיבה בחו”ל, זכה שאחר פטירתו יחלקו לו מאות תלמידי הישיבה כבוד אחרון. שכנו הגאון ר' יצחק אבא שאול שליט”א (אח הגאון חכם בן ציון אבא שאול זצ”ל) ספד לו בבכי ביום פטירתו, וסיפר על צדקותו והידורו במצוות חרף יסוריו ומכאוביו. יהי זכרו ברוך.