והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

זה לא כל כך פשוט שזה מדרבנן, ויש

כל דבר של הידור מצוה מותר מן הדין

אין לקטן זה לברך שהחיינו, שהרי סוף סוף

כתב מרן בחו"מ (סימן שנ"ט ס"ח): אסור לגזול

מכיון שחז"ל חששו לתקנת הציבור שיפסידו ברכת כהנים

הנה אם שולט בשתי ידיו מפורש בשלחן ערוך

1. הנידון בזה הוא האם מותר בכלל להכנס

1. בעיקרי המצוות הכל שוים, הכל מתפללים ח"י

בענין תפלין של ר"ת דעתו שאפשר וכדי להניחם