פניני מוסר על פגעי הטכנולוגיה

הילדים קולטים הכל
אף פעם אין לחשוב “הילד הזה עוד קטן…”. גם ילד קטן – קולט הכל. וחס ושלום אם יש מכשירים לא טובים בבית, הילד קולט. ואח”כ צועקים ושואלים ח”ו למה הילד אינו הולך בדרך הנכונה. אדוני, תאכל את הדייסא שבשלת. אתה אמרת, שהוא בסך הכל עדיין קטן, נכון, אבל שתדע לך שגם כשהוא קטן הוא קלט את הכל. איזה מכשירים ואיזה שירים היו בבית, איזה מלים החדרת לו באוזנים. אם החדרת לו תורה קדושה, טוב מאוד, בעז”ה תהנה מזה ותראה אותו גודל לתורה ויראת שמים. אבל אם החדרת לו דברים אחרים, על מה יש לך להתלונן, ועל מי יש לך להתלונן, רק על עצמך. “מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו”. (איכה ג', ל”ט).
'+'
גרוע יותר מ'חזיר'
אמר לי מישהו השבוע, היום מספיק שיהיה לך מכשיר נייד, ואפשר ללכת ליד בית שיש בו אינטרנט לא כשר, ומבחוץ אתה יכול להפעיל במכשיר הזה את האינטרנט ולהגיע לכל המראות הגרועות שיש בעולם. אמרתי לו, 'איך יתכן? איך הוא מתחבר?', והוא אומר לי, היום ח”ו אפשר ברגע אחד להגיע לדברים נוראיים שאי אפשר לחשוב עליהם.
כמה חשוב להזהר ולהתרחק מהדברים האלה. והילד הוא קולט טוב, אם הוא רואה שאבא ואמא מזדעזעים ממחשבה להכניס מכשירים כאלה, אז זה משפיע עליו, והוא לומד ומבין שהמכשירים האלה זה 'חזיר', זה 'נבלה'. אבל אם הוא רואה שגם אבא הכניס, אמא הכניסה, הוא אומר לעצמו, אז גם אני אכניס למה לא?! וכי הם יותר טובים ממני? אם להם מותר, אז גם לי מותר.
'+'
השיחה שהפכה לשוחה
כמה אנו צריכים לשמור עצמנו ולהתרחק מחטא, מחשש עבירה, מכל דבר שיש בו איזה נדנוד של עוון. היה לי איזה בחור בישיבה, מרוב שהיה בחור מיוחד, הייתי קורא לו 'חסיד'. והנה פעם אחת ראיתי אותו שהשתנה, 'והנה עלה כולו קמשונים כָּסּוּ פניו חרולים', קראתי לו למשרד, בני, מה קרה? למה נשתנו פניך? אמר לי: “אגיד לרב את האמת, יש לנו אינטרנט בבית, באתי הביתה לשבת חופשה, אמרתי עכשיו אמנם אני לא צריך ללמוד גמרא, אבל אני רוצה לראות באינטרנט שיחות ודרשות ולשמוע דברי מוסר, אבל שיחקתי בכפתורים – 'ויצא העגל הזה'… לא זכיתי לשמוע דברי תורה, ונפלתי במפולת”. אומר הבחור: “מאותו היום – אני לא יכול ללמוד, מראות הזוועה הללו נמצאים כל הזמן מול העינים שלי”. 'ומה יעשה הבן ולא יחטא'?
כמה צריך ליזהר, להתרחק, להשמר, מכל חשש עברה, אם-פי 3 אם-פי 4, מחשבים, כל מיני דברים שיש בהם סכנות נוראיות. כמה צריך להתרחק! כמה צריך להשמר! כמה חובה על ההורים לפקוח עינים ולשים לב שלא יהיו מכשולות כאלו בבית ובחוץ.
'+'
אם נחתך את עצמנו, הילדים גם יהיו מחונכים
כמה אנחנו צריכים לפקוח עינים על זה. כמה מחובתנו לדבר מגיל קטן, כמו שמדברים “שבת!!” “שבת!!”. ילד מגיל קטן יודע “שבת” זה דבר חמור מאד, כך צריך ללמד, פלאפון לא כשר זה אסור! אסור. מה יש בו? יש בו דברים שהם נגד התורה. לא צריך להגיד ולפרט יש בו ויש בו – כדי שלא לתת סקרנות לילד, מספיק לומר, יש בזה דברים נגד ה'! נגד התורה! מחדירים לילד מקטנות שפלאפון לא כשר זה כמו חילול שבת, ואז כשהילד רואה פלאפון – הוא מתרחק. מתרחק!!
אבל הרבה יותר מזה אני רוצה להגיד. גם המלמדים שמרשים לעצמם מכל סיבה שהיא לקחת פלאפון לא כשר, וחושבים לי זה לא יזיק, אני חס ושלום לא אפתח ולא אראה, בל יראה ובל ימצא את כל המרעין בישין הללו. אבל אדוני, הילדים, התלמידים, הם רואים, לרב יש פלאפון לא כשר, לאבא יש פלאפון לא כשר, אולי אעשה כן גם אני. אם הוא מותר לו לאכול את הבשר הזה, גם לי מותר לי לאכול את הבשר הזה. ומה יעשה הבן ולא יחטא??
צריכים להבין, שיש פה אחריות גדולה, כל אבא וכל מורה שמחזיק פלאפון לא כשר, הוא לוקח על אחריותו, על הגב שלו, את כל התוצאות של כל הדברים האלה. אחריתו מי ישורנו. אחריות גדולה מאד עלינו.
אומרים שהמוסר הגדול ביותר, זה לא מה ששומעים שיחה מהרב הזה, או מהרב הזה, אלא בעיקר מה שהילד רואה. 'ראה מעשה ונזכר הלכה'. ראה את הרב שלו, את המלמד שלו, יש לו פלאפון לא כשר, הוא מסיק, זאת אומרת שפלאפון לא כשר זה לא נורא. ראיתי את אבא יש לו פלאפון לא כשר, סימן שזה לא נורא. אבל אם רואה שהרב מקפיד – אזי זה מחדיר בו את חומרת הדבר.
 
'+'
הידיעה המרעישה
לפני ההילולא, פגשתי את הידיד שלנו מצרפת, צבי עמאר הי”ו, דיברנו על דא ועל הא, ותוך כדי הוא אומר לי: “אתה יודע?” אמרתי לו: “מה?” (מהצורה בה ניגש, הבנתי שעומד להגיד לי איזו הודעה מרעישה), וכך הוא אומר לי: “אתה יודע, אלי ישי אין לו בבית אינטרנט. ואני התפלאתי, אמרתי לו, אלי, אתה בתפקיד בכיר כזה, שר הפנים, כל המדינה על הכתפיים שלך, איך אתה יכול לחיות בלי אינטרנט. ענה לי, האם בגלל שכל המדינה על הכתפיים שלי, אני אהרוס את החינוך של הילדים שלי? יש במשרד שם אינטרנט, אם יש הודעה שאני צריך לדעת, העוזרים שלי יביאו לי את זה על השלחן ואני אראה, אבל להכניס כלי כזה אצלי בבית, אני הורס כאן את החינוך של הילדים שלי”. אכן באמת – הודעה מרעישה!
 
'+'
ללא שום 'הוראת היתר'
הרבה אנשים מוצאים היתר לעצמם, “אני בגלל שאני נמצא בתפקיד כזה”, ואני “בגלל” ואני “בגלל”… כל ה”בגללים” האלו נקראים בלשון רבותינו: “כלי גללים”! כולם פה תלמידי חכמים, מבינים מה זה כלי גללים (ראה שבת נח.). צריך להתרחק מזה, ללא שום הוראת היתר, “לא תגע בו יד, כי סקול יסקל או ירה יירה” ח”ו. אנחנו צריכים קודם לחנך את עצמנו וממילא הילדים יזכרו. כן, אמנם הוא היום קטן אבל הוא יזכור, אבא לא החזיק ביד שלו אף פעם פלאפון לא כשר. אבא, הרב, לא היה ביד שלו אפילו פעם אחת מכל מיני המכשירים האלה. התלמידים יזכרו!!
'+'
המכשיר הטמא חוזר… בתחפושת
לפני כחמשים שנה, הייתי ילד בגיל שתים עשרה בערך. התלויתי לאבי מורי זצ”ל לאיזו “ברית מילה”. בתונס היו עושים בריתות רק בצהרים. אבא היה היחידי בעיר שהיה מקיים “וישכם אברהם בבוקר”, עשה לנו ברית מילה בשעה שמונה בבוקר. אבל כל בני העיר כמעט ללא יוצא מן הכלל היו עושים ברית בשעות הצהרים. התלויתי לאבא והלכנו לבית של יהודי גביר מוקיר רבנן, וגם ממשפחה של תלמידי חכמים, שעשה ברית לבן שלו, קראו לו יהודה כהן ז”ל,  ואני רואה שנמצאים שם קשת של רבנים.
אחרי שגמרו את הברית ישבו כולם לסעודת מצוה, והנה בא בעל הבית שרצה “לכבד” את הרבנים במשהו שאין להם, וגם לא היה מצוי אז בהרבה בתים, ופתח להם טלויזיה לשמוע את החדשות.
פתאום אני שומע את אבא צועק: “תסגור, תסגור, תסגור”, היהודי נבהל, סגר תכף ומיד, הרב אומר לסגור אז הוא סגר. אח”כ אבא אומר: “האם לא ראיתם מי מדבר את החדשות? אשה! איך יתכן שהיא מדברת וכולם מסתובבים ככה לראות?”.
אבא היה מעורה מאד במה שקורה כאן בארץ, הכל היה לו כמו על כף היד. ואז המשיך ואמר: “אני יודע שהרבנים בארץ ישראל צועקים הרבה ובחזקה על הטלויזיה, אבל לא ידעתי מה יש בה. ביטול תורה, אני יודע”. אבל אצלנו בתונס מי היה יושב ולומד? אני זוכר שהיה רב אחד מצרפת, הרב פינחס באנון שיחי', שכאשר היה לו קצת פנאי היה בא לבית של ההורים שלנו, בית קטנטן, שלושים וחמשה מטר, דופק על הדלת, פותחים לו ונכנס, תופס כסא ויושב ולומד איתנו. אבא היה יושב בראש השלחן, אנחנו השלשה היינו 'בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך', והוא היה לוקח גמרא ויושב ולומד איתנו – זהו – לא היה שום בית מדרש פתוח במשך היום.
אבא ממשיך ואומר, “אבל אני רואה שכותבים מלים חמורות: “תועבה, כלי המשחית”, מִזַּעֲקוֹת ואזהרות הרבנים נגד המכשיר הזה, לא היה נראה לי שהבעיה כולה היא רק של ביטול תורה, ועכשיו אני מגלה ומבין למה נזעקו הרבנים, תראו, אשה מדברת ואומרת חדשות”. ואני זוכר את זה טוב, דברים של גיל קטן  לא נשכחים. היתה אשה ערביה לבושה בצניעות עם שרוולים ארוכים. ובכל זאת, אבא שואל: איך אפשר לשבת ולראות טלויזיה כשאשה מדברת שם?!
כעת כעבור שנים רבות, כאשר שמענו שהמצב והסכנה של הטלויזיה הרבה יותר גרוע, אמרתי אם אבא היה יודע מה מראים בטלויזיה, היה קורע את בגדיו! וב”ה באמת מה שהרבנים דיברו ועוררו אז נגד הטלויזיה, הדבר השפיע, ובהרבה מאד בתי ישראל הוציאו את הטלויזיה.
'+'
אשריהם ישראל
אני זוכר לפני כעשר שנים, יום ששי אחד הגעתי הביתה, אחרי שלצערי יצאתי מהישיבה מאוחר, ואשתי אומרת לי, היום שמענו ב'ערוץ אלפיים' משהו מיוחד. מה היה מיוחד? בערוץ אלפיים עשו אז “ביעור חמץ” של הטלויזיות. הביאו איזה רב שדיבר ועורר ע”ז חזק,  אח”כ אמרו יש לנו כך וכך משאיות, אחת באזור הזה ואחת באזור הזה, ואחת באזור הזה. כל מי שרוצה לבער את הטלויזיה מהבית תוך חצי שעה יגיעו אליו ויקחו את הטלויזיה. ואנשים מצלצלים אליהם ונותנים כתובות, עד שמאות טלויזיות התבערו באותו היום מבתי ישראל. זה היה משהו מיוחד. ולאור ההצלחה, אח”כ בימי ששי הבאים, חזרו ועשו את זה עוד פעם. אשריהם ישראל, רק צריכים לשמוע. וכששומעים את הסכנות, נתבעים ונותנים. נותנים את המכשיר הזה ורוצים להתפטר ממנו.
'+'
הפלאפון והאינטרנט – הפיתוי החדש של היצה”ר
בימינו היצר הרע רואה שהדבר נחלש. וב”ה אין הרבה שרואים טלויזיה, אז מה הוא עושה? בא בדרך עקיפה: “פלאפון”. לכאורה רק פלאפון. מה יש בזה? במקום לדבר עם החבר רק כשתגיע הביתה, יש לך מכשיר ביד, ואתה יכול לנצל את הזמן, ולקיים מצות “ובלכתך בדרך”. אתה הולך בדרך, ואתה מדבר, אתה יכול להגיע הביתה כבר רגוע, תשב ותלמד, תנצל את השעה הזאת. אבל מה? “והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם” (משלי א' י”ח), היצר הרע אורב ומחפש להפיל את האדם. לכאורה, זה רק פלאפון, רק תשמע בו מה שמדבר איתך החבר שלך, אבל מה? מעבירים בו כל מה שרוצים להעביר, אין לך שליטה על זה.
קמו החרדים לדבר ה' ועשו “פלאפון כשר”, אבל לצערנו אצל הרבה מיראי ה' הפלאפון עדיין לא כשר. והיצר הרע לא אומר נואש, המשיך: אינטרנט. אינטרנט שבאמצעותו ניתן להגיע לכל התועבות שבעולם. ילדים קטנים, עם יצר הרע גדול ועם מכשיר קטן, אפילו מתחבאים בשירותים, ורואים ושומעים את כל הטינופת שבעולם. איך נוכל לגדל ולחנך ילדים בצורה כזאת?! כולם יודעים שזה הרבה יותר קשה מהטלויזיה. הטלויזיה צריך איזה מכשיר גדול כזה, אמנם היום יש גם טלויזיות קטנות, אבל האבא לא יקנה טלויזיה לשים אותה לילדים שלו, אבל פלאפון בזיל הזול, כל מיני מכשירים למיניהם, יכול חלילה לחשוב למה לא?! אבל מי יודע? מי יודע איפה יפלו? מי יודע לאן יתדרדרו?
'+'
גביע מכסף עטוף בעיתון מלוכלך
צריך לשמור חזק על הכלי הזה שבתוכו אנחנו שמים את הדבר הכי יקר להקב”ה, ה'מוח' הזה שאנחנו שמים בו את התורה הקדושה שהיא הדבר הכי חשוב אצל הקב”ה. לשמור שהכלי הזה יהיה נקי, שח”ו לא יהיה מלוכלך. אדם שבא להגיש מתנה לרב או לחבר, וכי יעלה על הדעת שיעטוף אותה באיזה נייר עיתון מלוכלך ויגיש אותה כך?! אפילו אם יש בפנים גביע מכסף ששווה כמה מליוני שקלים. האם יתכן להביא מתנה כזאת של לימוד התורה ח”ו עם מחשבות לא טובות למלך מלכי המלכים הקב”ה?! בָּנַי תזהרו, שלא יבוא יצר הרע ויפתה אתכם חס ושלום.
בש”ע יש סעיף מיוחד (סי' תקכ”ט ס”ד), “חייבים בית דין להעמיד שוטרים ברגלים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגנות ובפרדסים, ועל הנהרות, שלא יתקבצו שם לאכול ולשתות אנשים ונשים, ויבואו לידי עבירה”. בימי חול המועד יש חובה לשים שוטרים שיעברו מגינה לגינה וממקום למקום, שלא יתאספו שם גברים ונשים, ויהיו שם דבורים מיותרים ח”ו. הש”ע מזהיר שכשיש בטלה מלימוד תורה, עלולים ח”ו להכשל באיסורים, לכן חובה על הב”ד לשים שוטרים שיסתובבו וישמרו על עם ישראל לבל יכשלו באיסורים. צריך לשים הרבה גדרים וסייגים, לשים לב כדי שלא להכשל.

ללא גדר – הנפילה לתהום קרובה
פרקי אבות לפני כל מאות המשניות שכתובים בו, ההוראה הראשונה פותחת ומכריזה: “ועשו סייג לתורה”. מי שאינו מקבל את זה שצריך ועשו סייג לתורה, פשוט מאד התהום פתוחה מתחתיו, הוא יכול ליפול, עמוק עמוק מי ימצאנו.
“ועשו סייג לתורה” – יש לנו שס”ה מצות דאורייתא, אבל רבותינו הוסיפו עליהם הרבה. זה אסור מדרבנן, וזה אסור מדרבנן, הסייגים האלה, הם אלו שמונעים אותנו מלהדרדר. סייג לתורה. פלאפון בישיבה, גם אם הוא כשר עם חותמת של כל הבדצי”ם שיש בעולם, לא! היום אתה לוקח פלאפון כשר, אבל במשך הזמן ובפרט כשאתה בחור אתה עלול להכשל, מחר אתה עלול לקחת פלאפון לא כשר, אתה מחר עלול לקחת אייפון, עלול לקחת את כל המכשירים הכי אסורים.
כשיש לאדם סייגים, אזי הוא מצליח לעמוד במשימות שלו. אבל בלי זה, כשהגיע הזמן לקום בבוקר, הוא אומר, אני יקום וממשיך לישון, ואח”כ קם אחרי שעבר זמן קריאת שמע. קם והוא צריך לצאת להתפלל במקום אחר. קם ונכנס ב”הללויה”. וכן ע”ז הדרך. אבל אם אדם עושה לעצמו סייג, אז אם צריכים אנחנו להיות כאן בשבע, אומר, אני אעבוד להגיע כבר בעשרה לשבע.
אדם שעושה לעצמו סייג, להקדים ולהגיע כמה דקות לפני תחילת הסדר או התפלה, אזי הוא לא צריך להסתתר כדי שלא ידעו שהוא הגיע מאוחר, הרב ראה אותי, לא ראה אותי. אם אתם רוצים לזכות, צריכים להיות ישרים. מי שהוא רמאי “יזכה” לכלה רמאית, הוא ירמה אותה והיא תרמה אותו. הוא יעשה ככה והיא תעשה ככה, רח”ל. אבל מי שהוא ישר – וליישרי לב שמחה, לא מחפש עקמומיות מפה ומשם. תמיד הוא מגיע לסדרים בזמן, כי הוא מקדים בכמה רגעים ועושה סייג לתורה.
זה לא פשוט, צריך לעבוד. אין דבר בלי עבודה! נראה לקב”ה אתה חביב עלינו, יש לנו קושי, אבל בשביל אהבתך רבונו של עולם אנחנו מוכנים לסבול קושי. ואהבת את ה' אלוהיך.
 
———————-
הטכנולוגיה בשירות התורה: קלטות של משניות
יש פעמים שאפשר להשתמש בטכנולוגיה לצורך התורה. סיפר הרה”ג רבי מיכאל דיעי על מורנו הרב רבי בוגיד סעדון זצ”ל שפעם התארח בבית הוריו במרסיי, הוא מספר “נָתַנּוּ לו כמובן חדר לפי כבודו, הדלקנו לו מנורת לילה שאם ירצה משהו יוכל לראות בחושך (אדם בבית שלו יודע ומכיר גם בחושך, אך כשמתארח אצל מישהו, אז הוא לא יודע ולא מכיר). והוא מספר, גמרנו את האוכל, הרב נכנס לחדר שלו לישון, וגם אנחנו הלכנו לישון. קמתי בשעה 2 בלילה, עברתי ליד החדר של הרב, ואני רואה שעם אותה מנורת לילה קטנה, הרב פשוט עדיין ער ויושב ולומד עם ספר ביד. קמתי עוד פעם בשעה 4 ושוב עברתי, והרב – עדיין ספר בידו והוא ולומד.
בסוף ימיו כאשר – לא עלינו – כהו עיניו מלראות. אני עוד זוכר את אותה תקופה, אחרי שעבר איזה ניתוח בעיניו בבית החולים, והיה בצער גדול מאד. טוב אני מבין, הרי רבותינו אומרים “סומא חשוב כמת” (נדרים דף ס”ד ע”ב), אבל על מה היה הצער שלו, היה אומר מה? אני אהיה כמו עם הארץ? אני לא אלמד? איך אעביר את היום שלי בלי לימוד תורה?! זה מה שהיה כואב לו, זה מה שהפריע לו. היה אז בגיל תשעים, ואומר לי, איך אני אעביר את היום בלי לימוד תורה?!
ראיתי אותו כל כך בצער, כמו אדם שנפלו לו מניות של מליארד דולרים, אמרתי לו, הרב, היום מוכרים קלטות של ש”ס, אפשר לקנות והרב יוכל לשמוע וללמוד. אמר לי, תקנה לי מסכת ברכות. קניתי והבאתי לו. היה יושב ושומע, ונהנה מזה. אחר כך אמר תקנה לי מסכת שבת, רצה לעבור על הש”ס לפי הסדר. היה יהודי אחד מהחסידים הגדולים של מורנו הרב, שאמר לי הנה קח כסף ותקנה לרב את כל הש”ס בשלימות, שיהיה לו כאן בספריה, וכל מסכת שירצה – ישלוף וישמע. גיל 90, התחיל ללמוד לא פחות מגיל 5 ומעלה, 85 שנים של לימוד תורה, ומה הוא שואל, איך אני אעביר את היום בלי תורה?! זה מה שהפריע לו.
 
 
———————————————————————————————
“כל הרווחים שיש בו – לא שווים כלום, זה רעל!!”
מתוך דברים חוצבי להבות אש שנשא מרן ראש הישיבה שליט”א, על הסכנות הנוראות שישנן באייפונים ובאינטרנט, ומאחר וזוהי לצערנו “מחלה מדבקת” והיצה”ר מפתה ומסית, על כן ראינו להביא כאן תמלול מדבריו הקדושים.
מה עשה השטן? אמר, אני לא יודע מה לעשות עם העם הזה, חוזרים אלפים ורבבות בתשובה, למעלה ממליון אנשים חזרו בתשובה בארץ ישראל, כיצד ילחם בהם? הביא להם את התאוה האיומה, הביא להם אייפונים שהחריבו אותם.
האייפון הזה מלא סכנה. אתה לוקח אייפון, אתה לוקח רעל! לא יאמר אדם אני בריא, אני לומד תורה, שום דבר לא יעזור לך, זה כמו שאדם אוכל אוכל בריא ואח”כ לוקח רעל קטן, טיפ-טיפה, הוא נגמר, אין מה לעשות.
והם עצמם כבר יודעים, אחרי שעשו את זה כבר נגמר, לא חיים לא בעולם הזה לא בעולם הבא. אנשים עוזבים את נשותיהם, עוזבים את בניהם, עוזבים את ארץ ישראל ומניחים את האשה עגונה ומשתגעים שם ואח”כ מתחרטים, אבל אין מה לעשות…
לכן כל אדם צריך להזהר, המכשיר הזה הוא טומאה הוא רעל, כל הרווחים שיש בו לא שווים כלום, אתה יכול ללחוץ עליו ולדעת איפה כתוב המאמר הזה בגמרא, “תודה רבה…”, עד שתגיע למאמר הזה בגמרא יש לך שם כל מיני תמונות קופצות. אתה יכול לקרוא שם “יעלה ויבוא”, אדוני תיקח סידור – אל תיקח את האייפון, האייפון הזה רשע מרושע!!
הרב וואזנר אומר, מי שמוכרח לראות דבר באייפון או באינטרנט, כמו שאסור להתייחד, אסור להתייחד איתם, תביא מישהו על-ידך, שאם תראה דבר לא טוב אתה מתבייש ממנו, אסור להתייחד עם אשה זרה, ואסור להתייחד עם אייפון ואינטרנט, כולם מסוכנים!!                         
(באדיבות מערכת “יתד המאיר”)