Menu

יצר הרע ותחבולותיו

כל דור והיצר הרע שלו
היצר הרע של היום, זה לא אותו יצר של הדור הקודם, והיצר הרע של הדור הקודם הוא לא כמו של הדור שלפניו. יצר הרע כל פעם מתחדש, כל פעם לובש חליפה חדשה. לא אותם הכוחות שהוא בא בהם בעבר, הם אותם הכוחות שהוא בא בהם היום. הוא תמיד מתחדש, ולכן צריך תמיד להתגונן. גם אם בעבר התגוננו מהיצר הרע ע”י סוג מסוים של מגן, זה לא אומר שגם היום בדורנו, אפשר להמשיך להשתמש באותו מגן שהיה שימושי בעבר.
נביא דוגמא מהעולם: הנשק, האם הנשק שנמצא היום במדינות זהו אותו נשק שהיה לפני ארבעים שנה? בודאי שלא. אותו הנשק של לפני ארבעים שנה כבר בטל ומבוטל כעפרא דארעא. בימינו יש נשק חדיש להיום.
רבותינו אומרים, שאשתו של פוטיפר כשרצתה להפיל את יוסף הצדיק, אותם הבגדים שלבשה לו בבוקר, לא אותם הבגדים שלבשה לו בערב. אותם הבגדים שלבשה היום, לא אותם הבגדים שלבשה מחר. מה הכוונה? היא ראתה שעם הבגדים האלה היא לא הצליחה למשוך ולהפיל אותו, לכן לקחה בגדים אחרים, שבהם קיותה שתוכל להפיל אותו. וכך גם הכוחות של היצר הרע, שתמיד מתחדשים ומשתנים, ולכן תמיד צריך לחפש ולחשוב במה להתגונן.

דור דור וסכנותיו
לפני ארבעים-חמישים שנה, היו אנשים שעוד לא ידעו להבין כמה הרס וחורבן טמון במכשיר הטלויזיה, אבל אני חושב שהיום ב”ה כולם פקחו את העינים, וכולם כבר מבינים מה שהפילה והרסה הטלויזיה, גם אותם אנשים שאינם בני תורה, היום יודעים כמה השחיתה והרסה הטלויזיה הזאת. אבל היצה”ר אינו מוותר, ראה שזה כבר לא הולך, לכן בא עם חכמות חדשות, הכניס את כל החמישים שערי טומאה במכשירון קטן, תקרא לו נגן, תקרא לו אם-פי 4, אבל שם יש את כל הטומאות שבעולם.

הפלאפון והאינטרנט – הפיתוי החדש של היצה”ר
בימינו, היצר הרע רואה שהדבר נחלש. וב”ה אין הרבה שרואים טלויזיה, אז מה הוא עושה? בא בדרך עקיפה: “פלאפון”. לכאורה רק פלאפון. מה יש בו? במקום לדבר עם החבר רק כשתגיע הביתה, יש לך מכשיר ביד, ואתה יכול לנצל את הזמן, ולקיים “מצות” ובלכתך בדרך. אתה הולך בדרך, ואתה מדבר, אתה יכול להגיע הביתה כבר רגוע, תשב ותלמד, תנצל את השעה הזאת. אבל מה? “והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם” (משלי א' י”ח), היצר הרע אורב ומחפש להפיל את האדם. לכאורה, זה רק פלאפון, רק תשמע בו מה שמדבר איתך החבר שלך, אבל מה? מעבירים בו כל מה שרוצים להעביר, אין לך שליטה על זה.
קמו החרדים לדבר ה' ועשו פלאפון כשר, אבל לצערנו אצל הרבה מיראי ה' הפלאפון עדיין לא כשר. והיצר הרע אינו אומר מספיק, וממשיך להסית ולשכנע שצריך פלאפון עם אינטרנט, שבאמצעותו ניתן להגיע לכל התועבות שבעולם.
אנחנו צריכים להכיר את היצר הרע, ולדעת שאסור לפתוח לו דלת, וכמו שאומרת הגמ' (סוכה נ”ב ע”ב), “אמר רבא בתחילה קראו הלך, ולבסוף קראו אורח, ולבסוף קראו איש”. אם אתה נותן לו כניסה אפילו קטנה ביותר, אז הוא כבר בא ומשתלט על הכל. ה' ישמרנו.

בתחבולות תעשה לך מלחמה
לצערי, אני לא מתבייש להגיד לכם, הרבה פעמים כשאני ישן מאוחר בלילה, יצר הרע בא ואומר לי, אל תעשה 'תקון חצות', אתה עייף! מה אני עושה כדי להתגבר עליו? תכף ומיד מתיישב על הרצפה, בלי מחשבות. ואז, כבר התיישבתי על הרצפה, מה, עכשיו אני אקום..?
נכון, שראוי לומר לפני כן “וידוי”, אבל אם הייתי מחכה להגיע ל”אנא”, כדי לומר וידוי לפני תיקון חצות, אבל אז היצר הרע היה דוחה אותי. לכן אני קודם יושב על הרצפה. אחרי שכבר התיישבתי, אני כבר הכרחתי את עצמי לעשות תיקון חצות [לקום מהרצפה כדי לומר וידוי ולשבת שוב, זה לא כל כך קל]. אני קורא 'על נהרות בבל' וכל הסדר, ואומר את הוידוי אחרי כן, בקריאת שמע שעל המטה.
האדם צריך להיות “ערום ביראה”, חכם וערמומי בשביל לירא את ה'. בחור בישיבה מרגיש שבערב אחרי שגומרים את הסדר, היצר הרע בא וסוחב אותו לפטפט ולדבר, ולישון מאוחר ולקום מאוחר. מה צריך לעשות, עצה טובה: לפני שהוא יוצא מבית המדרש, כבר יאמר קריאת שמע שעל המטה, אחרי ק”ש שעל המטה אסור לדבר, כיון שבירך 'המפיל', זה סעיף בשלחן ערוך (א”ח סי' רל”ט ס”א בהגה). ואז הוא 'ערום ביראה', התחכם על יצרו, וממילא הוא ילך לישון מיד, ואז יקום מוקדם לתפלה, והראש שלו רענן ויוכל להמשיך וללמוד טוב. 'ערום ביראה' – אלו הדוגמאות.
אדם שרוצה להגיע ליעד, צריך לעשות חכמה איך להגיע. מאיפה למדנו את זה? מהתכונה של הנחש, “והנחש היה ערום מכל חית השדה”. הנחש בערמומיות שלו הפיל את אדם וחוה לעבור על רצון ה'. אנחנו צריכים להשתמש בחכמה ובערמומיות הזו לדעת ולהתחזק ביראת ה'.

הנפילה מתחילה במדרון קטן
תדעו לכם סוד, כל העבירות הגדולות ביותר, שחייבים עליהם מיתות בית דין וכריתות ומיתות בידי שמים רח”ל, כולם מתחילים באיזה דיבור, שיחה לא טובה, נבלות הפה, באיזה צחוק או קלות ראש. ולכן גם בין שני בחורים, אסור שיהיה ביניהם שיחה של דברים אסורים אפילו בצחוק, כי אחריתו מי ישורנו. היצר הרע אומר לאדם: מה עשית? מה דברת? בסך הכל איזה משפט קצת מצחיק… אבל ברגע אחד ניתן ליפול למדרון. צריך לשמור את הפה! לשמור את המחשבה! אדם שלא יעבוד על עצמו לשים לעצמו מחסום גדול, בקלות הוא עלול ליפול. חס ושלום.
יש דברים שמעולם לא חשבתי שצריך לדבר עליהם, מעולם לא חשבתי שיצר הרע יכול לפתות בחור ולמשוך אותו כל כך רחוק, אם לא שכבר היה מעשה שפתאים עברו ונענשו, ואחר כך באו וסיפרו לי. לכן אני מזכיר את דברי הרמב”ם (הלכות תשובה פ”ד ה”ד): “ראיית העינים עוון גדול”. לכן אני רואה חובה לעצמי להגיד לבחורים שלנו, שהם הבנים שלנו, בָּנַי! תזהרו, ח”ו אסור להתקרב למקום שיש בו חשש של חשש של חשש. כמה שמתרחקים יותר טוב, וכולי האי והלואי.

העבירות מצמיאות עוד ועוד
בזמן שבאנו עולים חדשים לארץ, שמענו שיש הרבה “בעלי תשובה”, ובאותו זמן כאשר יצא לי להפגש פנים אל פנים עם בעל תשובה, שאלתי אותו: תסביר לי משהו, מי שח”ו התקלקל, אני יכול אולי להבין, נמשך אחרי הנאות העולם הזה, והתפתה אחרי היצר הרע, בשביל זה הלך ונפל, אבל אדם שנמצא כבר בתוך כל הנאות העולם הזה, מה מביא אותו לעזוב הכל ולחזור בתשובה? אשריך שאתה בעל תשובה, אבל אני רוצה להבין את השכל שלך.
אמר לי, אגיד לך את האמת, בכל ההנאות של העולם הזה, לפני שאדם עושה את העבירה, הוא חושב שעומד להשיג עולם ומלואו, ואחרי שהוא ח”ו נכשל בעבירה, והוא רואה שלא קרה כלום ועדיין הוא צמא, אומר כל זה התאמצתי על חנם? סתם טרחתי על ה'אויר' הזה? ואז הוא אומר כנראה שטעיתי, ורק אם יעשה עבירה גדולה יותר, אז כנראה כבר תהיה לו יותר הנאה. וכשהוא עושה עבירה יותר גדולה, שוב היצר הרע נותן לו להרגיש את הריקנות…
ולכן אמרתי, בא ננסה לחזור בתשובה. חזרתי בתשובה, ואני מתפלל ומרגיש שעשיתי משהו, אני מלא בסיפוק, חסכתי לי מצוה לעולם הבא. עשיתי חסד – חסכתי לי. למדתי תורה שעה – חסכתי לי. כי ברוחניות כל מה שאתה עושה עוד מצוה ועוד מצוה אתה מרגיש יותר שמחה, יותר אושר וסיפוק!!

שכרו של הפורש מן העברה
הגמרא (מכות דף כ”ג ע”ב) אומרת: “אמר רבי שמעון, ומה דם שנפשו של אדם קצה בו הפורש ממנו מקבל שכר, גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, הפורש מהם על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות” – מי אוהב לאכול דם? דם זה דבר מאוס! ובכל זאת התורה מבטיחה לנו, מי שיתרחק ולא יאכל דם, יהיה לו טוב, וגם לבניו אחריו. ועל מה מקבלים הבטחה כזאת? על כך שהאדם לא אוכל את הדם המאוס. “גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם על אחת כמה וכמה!”
הקדוש ברוך הוא ברא יצר הרע שמעורר את האדם לתאוות, אדם אוהב לקחת דבר שלא שלו, אוהב לגזול, גם אם בפועל אינו מכניס את היד שלו בכיס של השני, אבל בכל מיני אופנים אדם מורה היתר לעצמו ואומר: מה בכך שלקחתי לחבר מהארון? ראיתי שם וופל, לקחתי אחד, מה יש בזה?! בודאי שהוא מסכים. שאלת אותו? לא! אבל האדם מרשה לעצמו ואומר, החבר שלי ודאי מסכים, יש לו לב טוב, בודאי שהוא לא מקפיד. יש בזה גזל!
אם על הפורש מן הדם התורה הבטיחה למען ייטב לך, גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם ומתרחק מהם על אחת כמה וכמה ששכרו גדול מאד! איזה טוב גדול, שומר לו הקדוש ברוך הוא לעולם הבא.

מי שעוזב את הישיבה, מיד עלול ליפול ח”ו
בחור אחד היה לומד אצלנו לפני כעשרים שנה, ובאמת אני יכול להעיד עליו שהיה בחור מצויין, אבל בשיעור ג' כנראה התחבר עם מישהו לא טוב וירד עד שעזב את הישיבה. אמנם היה בחור ביישן וטוב, אבל מי שעוזב ישיבה, הסיכויים שימשיך להיות בחור ירא שמים, הם מעטים, וגם הוא נפל והתרחק מהדרך רח”ל. יום אחד פגש אותו אחד מהבחורים שלנו בירושלים, ושאל אותו, איך אתה עושה זאת?! אתה חושב שאתה יכול לעשות מה שאתה רוצה? הכל מותר לך, שרוי לך? האם טוב לך ככה?! וכך דיבר אתו, אמר לו בא נלך לישיבת “אור החיים” של הרב אלבז. לקח אותו, ראה שם בעלי תשובה שהיו בעולם השני, בעולם החושך, איך אזרו כוחות ועזבו את הכל, ובאו ונדבקו לתורה. התלהב! אמר בסדר אני אכנס ללמוד פה, ואני אפתח דף חדש בחיים. מוכן לחזור בתשובה.
אבל מיד בא היצר הרע ואמר לו, לא כדאי עכשיו, עוד יומיים תחזור. לך קודם כל תעשה טיול טוב, תגמור את ההנאות מהעולם הזה, ואח”כ תחזור לישיבה כאן ותיכנס לתורה. הוא שמע לעצת יצרו והתחנן לאותו חבר: “תן לי יומיים”. והבטיח לו, מלה זה מלה, אחרי יומיים הוא חוזר לכאן לישיבה ללמוד.
היה זה אחרי חג השבועות, אני עוד זוכר איך שהגעתי לישיבה ואני רואה בחוץ קבוצה של בחורים, אמרו לי, אתה זוכר את פלוני? אמרתי להם, כן אני זוכר אותו, כמה נאנחתי עליו. אמרו לי, פלוני הלך בתאונת דרכים. לא עליכם ולא עלינו. סיפרו לי את כל הסיפור שאמר נלך לטיול ליומיים ואח”כ נחזור לישיבה, והלך ולא חזר. היצר הרע ידע שמאותו טיול הוא לא יחזור, ולכן הוא רימה אותו, כדי שיוכל לקחת את נשמתו בתור מי שלא זכה לחזור בתשובה.
אבל מה נקודת הסיפור. אומרים שהבחור הזה שכר אוטו יחד עם חבריו, ורח”ל כשהם עשו תאונה והתנגשו עם אוטו אחר, התרסקו לגמרי, עד שהוצרכו לגרד אותם מהמושב. רחמנא ליצלן. וסיפר המשגיח הרב יורם חדאד שליט”א, שחודש או חודשיים לפני הטיול הזה, ערכו אותם בחורים טיול באותו אזור, ואז הם נסעו עם נהג והחליטו להתלוצץ עליו כל הדרך. הנהג בתחילה היה סבלן, עד שהתפוצץ וכעס, ומרוב שנפגע אמר להם, אם תמשיכו עוד, אני אסתובב ואחזיר אתכם בחזרה לירושלים, גם אם לא תשלמו לי. אומרים שבאותה פינה שהם הגיעו לשיא, שפגעו בו והרגיזו אותו, באותו המקום – לא עליכם ולא עלינו – התרסקו! דין שמים! רחמנא ליצלן. הרבה פעמים חוזר המשגיח ומספר את הסיפור הזה, כיון שזה סיפור שהוא מכיר אותו מקרוב.

התורה שבע”פ – ללמדך: “שאל אביך ויגדך”
המפרשים שואלים, לכאורה הרי הקב”ה אינו כמו בן אדם, להבדיל. אדם יכול לחשוב מחשבות כך וכך, ולתכנן תכניות, ולבסוף יתברר שהוא טעה בשיקול דעת שלו והוא יצטרך לחזור בו. אבל הקב”ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות, לפניו נגלו כל תעלומות. הקב”ה יודע את הכל, והוא יודע שלמרות שהוא נתן לנו תורה שבע”פ – “משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע” וכו', איש מפי איש, עוד יגיע זמן שח”ו עתידה תורה להשכח, ואז יקום אדם גדול כמו רבנו הקדוש שיכתוב את התורה שבע”פ, “עת לעשות לה' הפרו תורתך” (תהלים קיט, קכו). אז סוף סוף עומדת התורה שבע”פ להכתב, אם כן למה מלכתחילה לא נתן לנו הקב”ה אותה תורה כתובה, הרי גלוי וידוע לפניו שלסוף תכתב?
על בן אדם ניתן לומר שחשב שלא יצטרכו, ובסוף אח”כ הוצרכו, והוא לא ידע מראש. אבל הקב”ה הרי צופה ויודע עתידות, ואם היה הקב”ה נותן לנו התורה שבע”פ גם כן בכתב, אזי אין שום מחלוקות, אין “בית שמאי אומרים כך ובית הלל אומרים כך”. ר' אליעזר אומר כך ור' עקיבא אומר כך. אם בסוף הוצרכה ליכתב, אז למה הקב”ה לא כתב לנו מלכתחילה את ה'תורה שבע”פ'?
אומרים המפרשים דבר נפלא מאד. הרבה פעמים קורה שיצר הרע מפתה ומטעה את האדם, אני יודע הכל, אני ועל דעתי ישק כל עמי (ע”פ בראשית מא, מ), חושב שהוא צודק, ובאמת למה הוא חושב כך? בגלל שיש לו איזה נגיעה, ולכן היצר הרע מראה לו איך להסתכל כדי שיוכל למצוא היתר ולעשות ולהחליט ככה, היצר הרע מנסה את כל הדרכים שבעולם איך לצוד את האדם. בבחינת, “כי חינם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף, והם לדמם יארֹבו” וגו'. (משלי א, יז-יח).
אבל התורה רצתה ללמדנו יסוד גדול, “שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך” (דברים לב, ז), דע לך כמה שאתה יודע, וכמה שאתה חושב שהינך מבין, עדיין עליך לשאול את הרב שלך. הרב שלך נבנה ע”י שהוא שאל את רבו, ורבו ע”י רבו, עד משה רבנו.
אני מתפלא לראות מכתבים שאבא זצ”ל שלח לרבו, מורנו הרב ר' חויתה זצ”ל, ושואל מה לעשות כך או כך, מכתבים שאבא כתב אותם אחרי שהוא היה כבר מבוגר, והיה גברא רבה, אבל הוא לא סמך על דעתו אלא הלך ושאל ושאל, עד שקיבל את הנסיון שלו.
יצר הרע מטעה את האדם, שיחשוב 'אני יודע הכל', מה יודע הכל? יודע איזה דרך שיוכל ליפול בה לבאר שחת! כל דבר צריך לשאול את הרב, מה לעשות כך או כך, ואם הרב אמר לך וגם כשהסביר לך אתה לא הצלחת להבין, לא נורא, תקבל! “זקניך ויאמרו לך”. עליך לשמוע לרב.
כבר אמרתי לכם, פעמיים היה לי ויכוחים עם אנשים, אמרתי להם בא נלך לרב עמאר. באותו זמן הוא היה גר בשכונה שלנו, ועדיין לא היה בתפקיד 'הראשון לציון'. והנה באותם פעמיים, הוא לא הצדיק אותי, ובאותם פעמיים הוא ישב להסביר לי למה אני טועה במחשבה שלי, ישב והסביר והסביר – ולא הבנתי. הסיבה פשוטה “אדם קרוב אצל עצמו” (סנהדרין ט:), כמה שתסביר, הדברים אינם נכנסים בראש, אבל אני יודע שהוא תלמיד חכם גדול, הוא אדם שמבין הרבה, אדם שיודע הרבה, ולכן קיבלתי דבריו בלי ערעור.

אתה יותר זקן ממני!
מספרים שתלמיד אחד ישן פעם בביתו של החפץ חיים, ופתאום בבוקר שמע אותו צועק, “מה אתה רוצה ממני? אתה יותר זקן ממני. אתה יכול ואני לא יכול?!”. נבהל התלמיד וחשב אולי מישהו נכנס לבית כדי לגנוב. רץ מהר כדי לעזור לרבו והוא רואה שהרב לבד, אמר לו כבוד הרב על מי הרב צועק? אמר לו הח”ח, תראה, היצר הרע לא רצה לתת לי לקום וללכת לתפלה, בא ואומר לי, תשמע, בחוץ יש שלג וברד, קר מאוד ואתה זקן, ויש מצות עשה דאורייתא 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', איך תצא החוצה ככה? אתה עלול לחלות. עלול לקבל ברונכיט, דלקת ריאות…
 אמר הרב, בא היצה”ר והכניס לי את כל המחשבות האלו, ולכן צעקתי ואמרתי לו, מה אתה רוצה, אתה יותר זקן ממני. אתה הרי קיים מיום שנברא העולם, אתה בגיל חמשת אלפים שבע מאות שנה, ואם אתה יכול לצאת ולהסתובב ברחובות בלי לפחד מהקור, אז אני צריך לפחד?!
הכל תלוי מה האדם מכניס בראש. יש אדם שיאנח ויאמר, אוי, בישיבה כמה מבקשים ממני, גם עיון, גם בקיאות, גם בית יוסף, גם תיקון סופרים, גם כתיבת חידושים, ועכשיו הוסיפו לנו גם כתיבת שו”ת, וגם מסכת מן הצד, איך? איך אני יכול להרים את כל המשא ה”כבד” הזה עלי? אדוני, כל זה שקר! היצר הרע מטעה אותך ונותן לך תחושה של כובד.

לזכור שהכל זה סתם דמיונות!
“עִיר קְטַנָּה וַאֲנָשִׁים בָּהּ מְעָט, וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ, וּבָנָה עָלֶיהָ מְצוֹדִים גְּדֹלִים” (קהלת ט, יד), רבותינו דורשים פסוק זה על היצר הרע. 'מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים' – אבל צריך לדעת שכל זה 'דֶּמֶה' בלבד!
אני זוכר לפני שמונה עשרה שנה, בתקופה הזו של חודש שבט, צלצלו אלי מהישיבה בשעה שתים בלילה, ואמרו לי שהתחילה מלחמה. סאדאם חוסיין ימ”ש בעירק מאיים לזרוק סקאדים על המדינה שלנו. והיה פחד גדול. צריך להכנס לחדר אטום.
היה פחד גדול באותה מלחמה. משהו טוב שהיה, שסאדאם חוסיין היה מתעורר לזרוק סקאדים רק בלילה, ביום הוא היה ישן, ולכן במשך היום אפשר היה ללכת ברחוב, ובלילה כל אחד היה הולך ומתחבא בבית שלו. עד היום אני זוכר איך שבליל שבת אחד הסקאד עבר מעל בני ברק. עד היום עומד מול עיני אותו מראה איך שהקירות של הבית ממש רעדו.
נכנסנו גם אנחנו והתרכזנו בתוך חדר, בישיבה קראו תהלים, וגם בבית קראנו תהלים, ובוודאי שבכל בית טוב בישראל קראו תהלים, ואח”כ כולם צמודים לרדיו, מה יאמר הרדיו, והרדיו אומר שהאמריקאים הגיעו והפציצו את כל הבסיסים והרסו מאות טנקים, ואח”כ אחרי שעתיים הגיעה הודעה שכל הטנקים שהפציצו כולם היו 'דֶּמֶה', סתם. העירקים עשו הטעייה, הכינו מאות טנקים לא אמיתיים, ובאמת כל הכלים המסוכנים שהיו להם, היו מוחבאים במקום אחר. האמריקאים שמחו, פרסמו הודעה שהם הפציצו מאות טנקים, אך באמת הם צחקו עליהם ואמרו כל מה שהפצצתם היה סתם 'דֶּמֶה'.
צריך לזכור, באותה צורה גם היצר הרע בא ומטעה את האדם, הוא מכביד עליו, הוא מלביש עליו מכבש גדול כדי להפיל אותו. אדם שהוא פיקח אומר לו, אדוני אני לא אתן לך לבלבל אותי. אני יודע שכל זה סתם דמיונות, כמו מוזיאון השעוה שכל האנשים, המלכים והשרים שניצבים שם הם סתם משעוה, ובגפרור אחד אפשר להדליק את הכל, “הוא וכל אשר בו, וכל המלכים אשר איתו”, הם לא מלכים, הם בסך הכל שעוה!
תמיד, אם בא אליך היצר הרע, בא אליך מנוול זה, אל תלך אחריו “כשור לטבח יובל”. גם כשהוא מנסה לפתות את לבך ומראה לך כל מיני תענוגות, אל  תלך אחריו, תגיד לו שאתה כבר מכיר ויודע שכל התענוגות הללו זה סתם 'דֶּמֶה', הבל שאינו בו ממש!

תעודת “עובד מצטיין” – למלך הזקן והכסיל
יש לנו חולשה קטנה בעניית אמן, אני שיושב מולכם, רואה כמה בחורים שלא עונים אמן. אתם יכולים להגיד לי: 'לא, הרב, לא נכון, אנחנו עונים… איך אתה יודע שאנחנו לא עונים?'. אבל כבר אמרתי לכם, בומ”ף בשפתיים, ארבע אותיות האלה ב' ו' מ' פ' אתה חייב להניע בהם את השפתיים. אתה לא יכול להגיד מ”ם ולא להזיז את השפתיים, אתה יכול להגיד א', אבל אתה לא יכול להגיד 'אמן' בלי להזיז את השפתיים. ואני עומד מולכם ורואה בחור שהפה שלו לא זז ב'אמן', סימן שהוא לא ענה אמן.
אבל לא לשכוח אנחנו נמצאים במצב של מלחמה, יצר הרע נלחם, הוא לא רוצה לתת לנו לענות אמן. אז מה עושה היצר? הוא עושה בחכמה, באמת מגיע לו תעודת חכם, מגיע לו תעודת 'עובד מצטיין', הוא זקן, מיום שנולד ועד היום עברו למעלה מחמשת אלפים שבע מאות ששים ותשע שנים, אבל הוא עוד ערני, עוד נלחם, ועוד לא התעייף! מה עושה יצר הרע? פה ב”ה כולם בני תורה, היצר הרע לא יוכל להגיד אתה אל תענה אמן. חס ושלום זה אסור. אז מה הוא אומר? תענו בלחש, למה לצעוק? למה בקול? מה, הקב”ה לא שומע בלחש… הקב”ה שומע! בשביל מה לענות בקול?! ואם עונה בלחש, בהמשך כבר לא עונה. פעם אחת בלחש, ופעם אחת לא עונים בכלל לא בקול וגם לא בלחש.
בן אדם צריך להיות חכם להכיר את האויב! לזכור את מה שאמרו חז”ל: “אמר ריש לקיש כל העונה אמן בכל כוחו פותחים לו שערי גן עדן” (שבת דף קי”ט ע”ב).
'+'
#יש בכוס שלו “סם המות”!$
האדם צריך להיות מוכן תמיד. בא יצר הרע לפתות אותך, אל תלך אחריו שולל! גם אדם שהוא צמא מאד ורוצה לשתות, ומגישים לו כוס שנראית כוס עם מים קרים, כאשר הוא יודע שיש שם – לא עלינו לא עליכם – סם המוות, הוא לא ישתה!
לזכור ולשים לב שברגע שהיצר הרע מנסה להכשיל את האדם, הוא מגיע בכח אדיר וחזק, ויעשה הכל כדי שלא תזכור את היצר הטוב. ולכן מה עליך לעשות? עליך לעמוד כנגדו ולעשות את כל המאמצים וההשתדלויות שבעולם. עליך להתאמץ שלא לתת דריסת רגל ליצר הרע ולחילותיו.
יש את הזמן של הנסיון, היצר הרע מנסה להכשיל את האדם ונותן לו תחושה של הנאה נצחית, בשעה שהיצר הרע עובד הוא מנסה להשכיח מהאדם את היצר הטוב, משכיח ממנו שהכל זה שקר ותאוות העולם הזה, וכך מכשיל אותו.
מספרים שהיה פעם איזה חכם אחד שחרט על הטבעת שלו את המלים: “גם זה יעבור”, שאלו אותו מה הכוונה שלך בזה? אמר להם ברגע שבא לי יצר הרע של גאוה שאומר לי, תראה באיזה מעמד ועצמה אתה נמצא, כמה כח, עושר, וממשלה יש בידך, אני רואה את הטבעת וזוכר: גם זה יעבור! ויום אחד גם אתה חלילה יכול למצוא את עצמך נופל מכל המעמדות, זרוק ומושלך מאחרי הריחיים, לכן צריך להזכיר ש”גם זה יעבור”.
האיש הזה כשהיה איש חזק, זכר תמיד שיבוא יום שהוא יהיה בבית זקנים בלי כוחות, וכל ההילה והכוחות יחלפו וילכו, לכן הוא עשה לעצמו טבעת לזכור “גם זה יעבור”, אדוני אל תתגאה, אל תתנפח, גם זה יעבור. זה יסוד גדול מאוד. יש אנשים שחושבים שכל ההצלחה באה להם רק על ידי הכוחות שיש להם, העצמה שיש להם, אבל בסוף פשטו את הרגל.

תזכור: אתה תיפול כמו זבוב!
“בעידנא דיצר הרע, לית מאן דדכיר ליה ליצר הטוב”. בזמן שהיצר הרע בפעולה, אין מי שזוכר את יצר הטוב, ולכן עליך לעשות את כל ההשתדלויות שלא לתת כניסה ליצר הרע כלל. כי אם הוא כבר נכנס, לא תוכל להוציא אותו.
אל תלך למקום מפוקפק ותאמר, אני חזק, בעז”ה אני לא אפול. אני אשמור על עצמי. אדוני, אתה תיפול כמו זבוב! לא יאמר אדם, אני יכול להסתובב בכל מקום ואם אראה משהו לא טוב אני מיד אוריד את העינים, תדע לך, אתה תיפול כמו זבוב! אל תאמר, אם פתאום אשמע ברדיו משהו לא טוב, אני מיד אסגור אותו, כי אתה תיפול כמו זבוב! תזכור, אם יש דריסת רגל ליצר הרע, כבר א”א לנצח אותו. ולכן כתוב “ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא”, כי בעידנא דיצה”ר – בשעה שהוא שולט, לית מאן דדכיר ליה ליצר הטוב. אל תתקרב לשם, תתרחק מאה שערים של היתר כדי שלא תיפול ח”ו בשער אחד של איסור.
בדברים האלו לא הרבנים יכולים לקבוע לכם, אלא רק אתם. כל אחד מכיר את עצמו ויודע במה הוא חלש. ולכן יקבע לעצמו את הסייגים הנכונים בשבילו כדי שלא יכשל. כל אחד יקבל על עצמו מה שהוא צריך להתחזק.

חשבתי דרכי, ואשיבה רגלי אל עדותיך
גם בימי “בין הזמנים”, תצא מהבית לבית מדרש או לישיבה הסמוכה, ותשב שם ללמוד בשעות האלה שקבעת לעצמך.
תנהג כמו דוד המלך שאמר “חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך” (תהלים קי”ט, נ”ט). רבותינו מספרים (ילקו”ש רמז תת”צ), שהיה היצר הרע בא אליו בבוקר ואומר לו, לך לתיאטרון. (קשה קצת להבין זאת, אבל כנראה כבר בזמנו היה תיאטרון), והוא לא היה רוצה להתנגש עם היצר הרע פנים מול פנים, לכן אמר לו בסדר אני מסכים. וכך היה דוד יוצא מביתו והולך, וכאשר היה מגיע לישיבה הכי סמוכה, נכנס פנימה ונשבע אני לא אצא מפה! בא היצר הרע ואומר מה זה? הרי סיכמנו שהולכים היום לתיאטרון, אמר לו דוד, נכון, אבל כבר נשבעתי, איך אפשר לעבור על שבועה? “לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא” (שמות כ', ז'), שבועת שקר? מה פתאום. וזה שנאמר, “נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך” (תהלים קי”ט, ק”ו).

הבחור הזה עוד יהיה גדול הדור
כבר סיפרתי כמה פעמים את הסיפור הזה. הרב בן ציון מוצפי סיפר זאת לראש הישיבה. אמר שבאותו לילה שמרן הרב עובדיה התמנה ל”ראשון לציון”, אבא שלו רבי סלמן מוצפי זצ”ל, אמר לו, 'ידעתי את זה'. אמר לו הרב מוצפי, אבא איך ידעת? ענה לו הרב, היתה אז בירושלים מאפיית מצות של בני תורה, שכל אחד היה מביא ביד שלו מאתים גרם של קמח שמורה, והיו לשים ואופים שם את המצות הרכות האלו. בין הבאים לשם, היה גם מרן הרב עובדיה שהיה אז בערך בגיל עשרים וארבע. והנה הוא נכנס עם שקית קמח ביד וניגש כדי לאפות, ומיד קמו כולם וצעקו שיש תור. אמר להם, סליחה, לא ידעתי, זו פעם ראשונה שאני בא לכאן. ומי היה המשגיח שם? אבא של הרב מוצפי, שהיה חסידא קדישא. וכך אמר: שמתי עין לראות מה יעשה עכשיו האברך הזה. כולם שם היו לחוצים, כולם אברכים, ובערב פסח – כל דקה שווה הרבה, וכולם מתוחים ומחכים לתורם, אבל אני רואה את האברך הזה חיפש לו שם כסא בצד וישב עליו, לקח בידו שלחן ערוך קטן – מרן והרמ”א, והתחיל ללמוד בריכוז גדול, עד שאולי שכח אפילו מהקמח שלו ומהתור שלו.
אומר הרב, אני ראיתי את הדבר הזה, אמרתי לעצמי, זה עוד יהיה ה'ראשון לציון'. ולכן כאשר הגיע התור שלי לאפות, ויתרתי על התור ונתתי לו. באתי ואמרתי לו, הרב, הגיע התור שלך. נתתי לו את התור שלי, וכשהתור שלו יגיע, אחרי עוד שלושים אנשים, זה יהיה התור שלי. זכותי להחליף אתו. אמרתי, למה שישב כאן בחום, בצד, וילמד?! אתן לו שיאפה מהר, כדי שילך הביתה וילמד בשקט. “בזאת תיבחנו” – בדקות האלו של ערב פסח שכולם לחוצים, הוא יושב ולומד ושוכח מהעולם.
 

לעוד מאמרים של הרב צמח מאזוז
למאמר הבא
למאמר הקודם

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הרב צמח מאזוז

50
266
5

מאמרים חדשים

שים לב! השימוש באינטרנט מסוכן לרוחניות שלך ושל משפחתך, אם בכל זאת אתה חייב להשתמש בו, יש להתחבר רק דרך ספק אינטרנט כשר וברמת השמירה הגבוהה. והשם יעזור שלא ניכשל.
0
×
ArabicEnglishFrenchHebrew
דילוג לתוכן