באבודרהם (סוף סדר חנוכה) מבואר להביא לדלג על שיר של יום, וכן מוכח מהרמב"ם (פ"ו מהלכות תמידין ומוספין הלכה י') כמו שהובא בספר שייר הנפש (מערכת נ' אות י') משם מו"ר הגאון הנאמ"ן נר"ו. וכן המנהג בג'רבא ותונס ומרוקו ואלג'יר ולוב ובבל.
והגאון בן איש חי (שנה ראשונה סוף פרשת כי תשא) אף שנראה לו לאומרם, כתב שלא דרש זאת בציבור להדיא מטעם הכמוס עמדו. ובספר הנפש חיה שם כתב משם מו"ר הגאון הנאמ"ן שנראה לו הטעם, כי החק"ל סובר שלא לומר כמ"ש נכדו הגר"ח פאלג'י בספר כף החיים (סי' ל"ד סעיף י"ב) וקלסיה. ע"ש. ואם הגאון בא"ח שדעתו נטתה לומר לא דרש זאת להדיא בציבור, אם כן ודאי שאין צריך לכוף את המתפללים לומר. אחר שיכולים להמשיך במנהגם ויש להם אילנות גדולים להשען עליהם.
רק אם כולם הסכימו לשנות המנהג וכמנהג ארץ ישראל, ובפרט אם חלק ניכר מהקהל לא מהמתפללים הותיקים אלא כאלו שנהגו לומר אין הכי נמי שישנו.