אף אם אין בגזיזת נימין אלו איסור דאורייתא כיון שאין צריך להם, אין לצרף לזה מה שאין נוח לו בתלישתן כדי להתיר, שהרי מה שאין נוח לו או לא אכפת לו בתלישתן זהו משום שאין צריך להם והכל נחשב כדבר אחד, וכמו שכתב כיו"ב במנוחת אהבה בחלק ב' (פרק א'). ע"ש. ובעיקר הטענה דהוי פסיק רישיה שלא ניחא ליה, נראה שאין זה נכון, שהרי בגמ' נזיר (מב.) אמרו כל הסורק להשיר נימין המדולדלים מתכוין. ועל כרחך שנימין אלו גורמים שהסירוק לא יצא יפה, או מצד שיהיו בולטים החוצה ולא מתיישבים עם שאר השער או מטעם אחר (עיין למשנ"ב סימן ש"ג ס"ק פ"ו). ולכן גם אם יאמר אדם שהוא לא מתכוין לזה כלל, מכל מקום ודאי שנוח לו שתהיה תוצאה טובה.