שאל את הרב

אם השאלה היא באופן קבוע – ודאי שאין להקל, שהרבה פעמים נוחה תאורת המקרר לצורך הכרת דברים שנמצאים בעומק המקרר. אמנם באופן ששכחו לכבות את המנורה יש מקום להקל אם באמת לא אכפת לו כגון שנוטל דברים שנמצאים סמוך לדלת המקרר, או שהמקרר אינו מלא וכדומה.

כן נראה מדברי מוה”ר בעל מנוחת אהבה זצ”ל (ח”א פכ”ד הערה 61) בשם להבבה”ח מרן ראש הישיבה שליט”א שמחשיב את תאורת המקרר כפ”ר דלא ניח”ל. ומ”מ במנוחת אהבה שם (הערה 63) כתב שאין להקל בזה כ”כ שפעמים דניח”ל ע”ש.

אם חותך בו חתיכות דקות אסור מן הדין ואפשר שיש כזה איסור תורה. ואם חותך בו חתיכות גדולות אין בזה משום טוחן אבל כיון שבדרך כלל על פי רוב מי שעושה חתיכות גדולות אין משתמש במכשיר זה ועיקר השימוש בו הוא לעשות חתיכות קטנות

נראה שאין להשתמש בו בשבת כמו שאסור לפורר גבינה קשה בפומפיה  וכמבואר בש”ע סי’ שכא ואף שאין כזה איסור טוחן שאין גבינה מגידול קרקע מ”מ אבור משום עובדין דחול וכמבואר במשנ”ב שם

1. 1) נחלקו בזה הפוסקים שדעת מוה”ר מנוחת אהבה זצ”ל לאסור וכמבואר במנוח”א (ח”א פ”ג סעיף כז) ודעת מרן הגר”ע יוסף בחזו”ע (ח”א עמ’ ס”א) להקל בזה וצירף בזה כמה צירופים ע”ש.
2. 2) לדעת האוסרים גם בזה יש לאסור לדידן דנקטינן כדעת מרן שהטמנה במקצת שמה הטמנה (אלא שיש יותר להקל בזה בצירוף דעת המתירים).
3. 3) אם יש חורים בשקית מותר לכל הדעות שהרי זה כנותן חתיכת בשר בתבשיל שמותר.

נראה שדברי הגרשז”א זצ”ל במנחת שלמה הם רק לענין הנאה ממלאכת ישראל בשבת שאסור משום עצם הנאה מאיסור ולא משום גזירה שמא יאמר לו, אבל גוי שעשה מלאכה לצורך ישראל אסור להנות ממעשיו גם מדבר שלא נעשה בו איסור וכמבואר במ”ב (סי’ תקי”ח ס”ק מ”ה) שאם פתח גוי בור שיש בו לפתות לצורך ישראל אסור ליהנות מהם ביו”ט. והיא מדברי המ”א שם (ס”ק יד) וע”ע בכה”ח שם (אותיות סז סח) שכ”כ הרבה אחרונים ע”ש.

בספר ויקרא אברהם במסקנה שם לא כתב דמנהג כמו ספרד לילך בזה אחר הרשב”א והר”ן אלא שיש לסמוך על סברא זו עכת”ד. והנה מה שהעיד שנהגו לעשות כן היינו ע”י גוי. וא”כ נראה בפשטות שרק בזה דיבר. שאף שקודם לכן פקפק שאין להתיר בנ”ד אפי’ ע”י גוי כיון שדעת רוב הפוסקים להחמיר, מ”מ כאן חזר להקל בזה כיון שישראל אדוקים במצוות עונג שבת וכו’ ומעתה ע”י ישראל וודאי שאין להקל שאין מנהג להקל בזה. ומי שנוהג להקל יש למחות בידו וכמו שפסק מרן בש”ע סי’ רנג ודו”ק.

א] דין חלב שנחלב בשבת דינו כדין משקין שזבו שאסורים וכמבואר בש”ע (סימן שח סעיף כ’) ובמשנ”ב (שם ס”ק ע”ב). וממילא אף כשזב מעצמו אסור וכמבואר בסימן ש”כ סעיף א’ והרי הוא מוקצה.

ומ”מ אם יש צורך בדבר מותר להשקות ממנו לקטן שדין קטן כדין חולה שאין בו סכנה שמותר לתת לו מוקצה בידיים וכמבואר בחזון עובדיה ח”ג עמוד קעב.

ב] אם נותנת את הכונכיות לאגור בה את החלב לשומרו לתינוק יש מקום להתיר אף שהחלב מוקצה והרי זה מבטל כלי מהיכנו ששוב אסור לטלטל כונכית זו כל זמן שהחלב בתוכה מ”מ הרי זה דומה למה שכתב בחזו”ע (ח”ג עמוד ריג) להתיר לתת פסולת מקצה לתוך פח ריק אף שאוסרו בטלטול כיוון שמיועד לכך. ומ”מ דעת הרב מנוחת אהבה זצ”ל (ח”א פרק י”ד סעיף כ”א) לאסור בפח אשפה ע”ש.

אם אינו ראוי לאכילה רק ע”י עירוי מים רותחים נחשב כדבר שאינו בושל. וכמו שכתב במנוח”א ח”ב פ”י סעיף מ”ו לענין אבקת מרק. אבל אם ראוי לאכילה אפי’ כעירוי מים צוננים או פושרים, הרי עדיין נחשב כדבר מבושל ומותר לערות עליו מים רותחים בשבת כדין קפה וקפה נמס המבוארים במנוח”א שם (סעיף מד).

אסור לחתוך וכמבואר בש”ע ס’ ש”מ סעיף יג שאין קורעים את הנייר מפני שהוא כמתקן כלי והיינו שחותכו לצלות עליו מלוח וכמבואר במשנה ביצה לב ע”ב ששם מקור דין זה, ומן הסתם זורקו לאחר הצליה ואעפ”כ אסור. וכתב במשנ”ב שם ס”ק מ”א באיירי דלא מקפיד על המדה ע”ש.

א. ש”ע איירי בשעון מכני אבל בשעון שעובד על חשמל עם בטריה הרי הוא בסיס לבטריה שהיא דבר האסור.

ב. כאן הבטריה חשובה שבלעדיה השעון אינו כלום ולא גרע מאיסור להיתר שוין שהכל נאסר וכמבואר במשנ”ב ס’ ש”י ס”ק לג וע”ש בהגהות א”מ. ואפשר שכאן יש להחשיב שהבטריה חשובה מן ההיתר שבלעדיה אין חשיבות להיתר.

ג. בשעונים שלנו אין מדידה ומותרים וכמ”ש במשנ”ב ס”ק קס”ח ואין להחמיר בהם רק בטלטולים אם עובדים ע”י סוללה חשמלית.

דבר שרוב ככל הראשונים כתבו להחמיר בו וכן פסק מרן בש”ע וודאי שנכון לעשות כדבריהם וסמך לדבר בגמ’ פסחים (קיד ע”ב) סוכה (לב ע”ב).