הכנת טחינה בשבת
מותר
בשו"ע סימן של"א ס"ט מבואר שכיום אסור לרחוץ תינוק בחמין בשבת כיון שאין סכנה. וכן מבואר בכל הראשונים שם שגזירת מרחצאות שייכא בקטן. ואני תמיה, מהיכ"ת הא, אטו בר חיובא הוא? והרי מבואר בט"ז ובמ"א סי' שמ"ג דבשאינו בר חינוך אין איסור אלא למיספי ליה בידיים איסורא, והכא לאו איסורא הוא אלא היתר בזמן האיסור, ובכיו"ב כתב המ"א סי' רס"ט דשרי להאכיל תינוקות קודם קידוש מטעם דהוי לצורכו של תינוק והיינו ריביתיה. והכא נמי דהא איתא ביומא ע"ח דרחיצה לתינוק הוי ריביתיה. (וכ"פ בשו"ע סי' תרט"ז, ודלא כהמ"א דהיינו בצונן אלא בחמין כמבואר בב"י שם והמ"ב פירש כהמ"א וליתא להשו"ע). וראיתי למהרד"ך שפירש דאסור גם לרחוץ אחר ואפילו מת, ולדידי תימה הוא. ומ"מ אני שואל כך: מסתימת השו"ע בסי' תרט"ז משמע דשרי גם לגדול לרחוץ הקטן, וא"כ קשה, דכ"ש דבשבת יהיה מותר דהא שבת קיל מיוה"כ לענין רחיצה. וא"כ סתירה בשו"ע מסי' תרט"ז לסי' של"א ס"ט. וצ"ע.
הנה דברי הראשונים ז"ל מבוארים בגמ' (שבת קל"ד ע"ב) שפשטות הסוגיא משמע שמים שהוחמו מע"ש אסור לרחוץ בהם קטן כל גופו אם לא ביום ג' למילתו ע"ש וע"כ צ"ל דאיסור רחיצה בשבת אינו דומה לרחיצה ביוה"כ. דבשבת אסרו משום הבלנים שהיו מחממים בשבת וגזירה זו שייכת גם כשרוחץ אדם אחר. אבל רחיצה ביוה"כ אסור משום עצם הרחיצה ולכן בקטן שלא אסרו לו לרחוץ