א) חיוב קבורה מן התורה הוא רק באבר שלם או בכזית מן המת אך פחות מכאן חיוב קבורה הינו מדרבנן שלא יהנה ממנו. ועל כן על פי רש"י שפירש עצם פחות משעורה, וכן רשב"ם (בבבא בתרא דף קט"ז ע"א) שפירש שן אחת, ופירשו כן משום טומאה. וצריך לומר שהחזיקו רק לזמן ידוע לנחם בו, וודאי שמרו מליהנות בו עד זמן שיקברנו אחר כך. ויש פירוש אחר לגמרי, והוא: דין גרמא דעשיראה ביר, היינו זו העצם מסעודת הבראה (תרגום של ביר) של בנו העשירי. והובא בסדר הדורות בערכו, ובמהר"ץ חיות כאן. (על פי גשר החיים להגר"מ טיקוצ'נסקי חלק א' עמוד קמו בהערה). (לא הלכה ולא למעשה). ב) הערוך (ערך גרם) פירש שהיה אומר להם ראו מה אירע בו וצערו גדול משלהם. עד כאן. וידוע שדרך בני אדם להתנחם במי שמצטער יותר מהם, וכמעשה דר' עקיבה (בנדרים דף נ' ע"א) שהיו ישנים בבית התבן ובבוקר היו צריכים ללקט התבן מן השערות ובא אליהו ונדמה להם כאיש, וביקש מהם מעט תבן, מאחר שאישתו ילדה, ואין לו אפילו תבן לתת לה לשכב עליו, ואמר לה ר' עקיבה לאשתו: ראי שיש אדם שאפילו תבן אין לו. עיין שם.