הערה בדברי רש"י (חולין ט"ו ע"א) ד"ה בשוגג יאכל במזיד לא יאכל

אין חיוב לחזור על התורמים, וכך נהוג בכמה ספרים.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1113).}

הלטאה אינה מקללת, ואין שום איסור בהריגתה אם היא מזיקה ומפריעה, כפי שמותר להרוג נמלים ויתושים.

פעמים שהחלומות אמתיים, ע’ בברכות (דף נ”ה ע”ב) כמה עניינים בזה. ומ”מ גם בלי החלומות לא כדאי לעשן מחמת הנזק הבריאותי הנגרם על ידי הסיגריות.

בערב שבת חול המועד פסח יש להפריש ט”ל פרוטות לצדקה, וזה תיקון במעשה, ובקריאת ההפטרה בשבת חוה”מ שקוראין “התחיינה העצמות”, הוא תיקון בדיבור. (ר”ח פלאג’י בספר מועד לכל חי סי’ ד’ אות ל”ז).

והעיקר לחזור בתשובה לפני אבינו שבשמים, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד.

כמו כן מרן הרב עובדיה זצ”ל ממליץ למי שנכשל בעוון מסויים ללמוד היטב את ההלכות שלו, וכן ראוי לעשות.

אין בזה ענין.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1106).}

יישר כח! יה”ר שתתמיד בזה ותעלה מעלה מעלה.

כדאי שתוסיף גם זמן ללימוד הלכה למעשה, ועשה חיל בע”ה.

רש”י במקום (מסכת סוכה דף מ”ה ע”ב) מתרץ על זה, וזה לשונו: רואה אני לפי מעשי הבריות שבני עליה וכו’ ע”כ. מתבאר מדבריו שהוא לא ראה ממש את אותם בני עליה אלא הוא ראה את מעשי הבריות ומזה הוא למד שבני עליה מועטים הם.

לא הבנתי מהיכן יצא לכת”ר שדעת המשנ”ב סי’ קנ”ד שהרצועות נחשבות כגוף הקדושה עצמה. וכ”ש שאין להחמיר קודם שנשתמשו בהם (אף דטעונות עיבוד לשמה מדינא).
וארונות הקודש של ספרדים נחשבים תשמיש דתשמיש, מפני שהס”ת שלהם כבר מחופים בנרתיקי עץ, וגם הפרוכת מיעקר הדין אינה אלא תשמיש דתשמיש. והארכתי בזה בס”ד במחקרי ארץ ח”ד סי’ ט’. ע”ש.

החלקים העיקריים חיבר רשב”י, אבל נכתבו ונערכו אחר מאות שנים (יש אומרים שלש מאות שנה), וגם נוספו עליהם הקטעים הנ”ל.

_{(השו”ת מתוך עלון פניני הפרשה מספר 1105).}

באמת מסקנת הגמ’ בכתובות דהלכה כר”ע נגד חברו ולא רבו לכל הלישנות (לבד מר”ל נגד ריו”ח – ומסתמא נקטי’ כריו”ח).

ולגוף הקושיא, יפה דקדק כת”ר נר”ו, ועמד בכלל זה באורך הרב שדי חמד בכללים (כלל ה’ סי כ’), והביא  דברי הכ”מ הנ”ל והאריך בזה דר’ יהשוע לא נחשב רבו רק תלמיד חבר ולכן פסקו נגדו (והביא כמה אחרונים שכתבו אחרת וגם הביא דהכ”מ עצמו משמע מדבריו להיפך)ומסקנתו שם כנ”ל דר’ יהשוע לא נחשב רבו ושכ”כ נהר”י קורקוס, עש”ב.

• ומה שאמרו הלכה כר”ע ולא מרבו – צ”ל דהיינו ר”ט המוזכר בסוגיא או ר”ג או רשב”ג או ר’ ישמעל. וק”ל.