הרב כתב: "מדאיצטריך למעט בנבלה אותו (אני מתיר בהנאה ולא חמץ ושור הנסקל) ומוכח דממשמעות הכתוב לא יאכל לא משמע איסור הנאה ורק ע"י מיעוט מיוחד מאותו וזה לא כדברי רבי אבהו בריש הסוגיא", ואני לא הבנתי דאדרבה לר' יהודה צריך לומר דמדאיצטריך למעט מ"אותו" שמותר בהנאה ש"מ דשאר איסורין שנאמר בהם "לא תאכל" "לא יאכל" משמע גם איסור הנאה. וכן נ"ל פשט הגמ', ופשט רש"י בדף כ"ב ע"א ד"ה אותו, שאחר שלמד כן רבי יהודה, משמע שלשון לא יאכל מלמד גם איסור הנאה? ואולי כוונת כבוד הרב שליט"א שמה שאמר ר' אבהו "משמע" ר"ל פשט הלשון בעברית ולא ע"י לימוד מפס', אך א"כ מנ"ל להרב, די"ל ד"משמע" היינו מלמד או משמיע לאו דוקא ע"י פשט הלשון בעברית? תודה רבה ועצומה לרב שליט"א שיזכה בע"ה להגדיל תורה ולהאדירה (מדין ברכת הדיוט).