במסכת שביעית במשנה ד', פירש רבינו עובדיה ברטנורא בסוף ד"ה מוצאי שביעית מיד וכו' ואני שמעתי הטעם לפי שבשנים או שלשה ימים עושה כיוצא בו. עכ"ל.
הוקשה לנו מה התכוון הרע"ב לפרש בדעת רבי, אם כוונתו כפשוטו שהירק גדל ממש בשנים שלשה ימים - לא ייתכן לומר כן, שהרי פשוט הדבר וידוע לכל שאפילו הקל שבצמחים אינו צומח וגודל כל צורכו בזמן כ"כ מועט! ואם כוונתו של הרע"ב בפירושו לרבי, בדרך של גוזמא, כלומר, לא שרבי מתיר ליקח ירק מיד ממש במוצאי שביעית, אלא שרק כיוון לחלוק על דברי התנא קמא שאמר "משיעשה כיוצא בו", ורבי מתיר הרבה לפני הזמן הזה, וכל מה שאמר מיד כוונתו שאין צורך לחכות עד שיעשה כיוצא בו אלא שמותר ליקח ירק כבר הרבה לפני כן! אך עדיין לא מיד ממש במוצאי שביעית! - ולפי פירוש זה קשה ליישב את דברי הרע"ב שכתב "לפי שבשנים או שלשה ימים עושה כיוצא בו", כיוון דדחוק להעמיס בדברי הרע"ב שכיוון לומר כאילו יש להמתין מליקח ירק כשבוע שבועיים, שהרי כתב שנים שלשה ימים! ועוד שלשני הפירושים רבי ותנא קמא חולקים על מציאות הדברים, וקשה.
ירק בדברי חז"ל היינו ירקות עלים פטרוזליה כוסברא וכיוצא בהם, אבל מלפפון וכיוצא בהם נקראים "פירות הארץ" או "פירות האדמה". ויתכן שאלו העלים או חלקם גדלים מהר מאד בימים ספורים (גם אם לא ממש שנים ושלשה ימים), ואפילו לא יגיעו לגודלם הטבעי, מכל מקום אפשר כבר להשתמש בהם לאכילה. ויש לבדוק זאת במציאות, גם יתכן שהדבר תלוי במקומות הגידול.
והשאלה שלכאורה תנא קמא ורבי חולקים במציאות, זו שאלה מצויה בכמה וכמה מקומות בתלמוד. ונראה ליישב את כולם, שבמציאות אין מחלוקת, כולם מודים שדבר זה או אחר כן נעשה בצורה כזו אך בכמות מועטת, ונחלקו האם להסתפק בכמות זו כדי לפסוק על פיה להתיר או לא. וכך גם כאן, יש כמות מועטת שמצליחה לגדול בזמן מועט, אך היא מועטת או שלא רגילים לקטוף אותה עד שתגדל יותר, לכן תנא קמא אוסר, אבל רבי סומך על מעט זה להתיר.
Google