מנהג הקידוש הארוך בליל הסדר

ואכן בדורות האחרונים נתגלה, כי קידוש זה יסודתו בהררי קודש, והובא בסידורו של רב סעדיה גאון (עמוד קמ”א). וכן מצינו שהביא נוסח קידוש זה, רבינו יצחק ב”ר שלמה אלאחדב, נינו של הרא”ש, במאמר שפורסם מכתב ידי קדשו בקובץ בית אהרן וישראל (גליון פ”ח, ניסן-אייר תש”ס, עמוד ט”ז), וזה לשונו: “אבל בקצת מקומות במערב וקצת מקומות באיסקלייא מוסיפין הרבה, ומאריכין בנוסח הקדוש. ואנחנו נפרש פה הארוך, והקצר יהיה כלול בתוכו.” ע”כ. והאריך לפרש שם את הנוסח הארוך. ע”ש. וכן הובא נוסח קידוש זה בסוף סידור רבינו שלמה ברבי נתן (עמוןד רמ”ח).

לרוב יקרת ערכו של נוסח חשוב זה, מסופר על גאון עוזנו רבינו ישועה בסיס זצ”ל, ראש רבני תוניסיה מלפני כמאתיים שנה, שהיה מגדולי ישראל באותה תקופה, שאף שלא נהגו בעירו תונס בנוסח זה, מ”מ כשבא לפניו מר זקננו הגאון רבי משה הכהן  זצ”ל (בנו של מוהרש”ך הנ”ל) ביקש שיקדש לפניו בנוסח זה, וכמו שכתב מוהרמ”ך בספרו ברית כהונה (חאו”ח מערכת פ' אות ט”ו) וזה לשונו: וכבר העיד בגודלו הרב החסיד צדיק ונשגב, המקובל האלהי, מו”ר מה”ר משה עידאן זצוק”ל, ששמע ממגידי אמת, כי פעם אחת נתאכסן מר זקננו הרה”ג כמוה”ר ר' משה הכהן ז”ל, בנו של הרב המחבר, מתושבי פה אי ג'רבה יע”א, בבית נר ישראל עמוד הימני פטיש החזק, הגאון המפורסם מורנו הרב ר' ישועה בסיס ז”ל, בעוב”י תונס יע”א בליל פסח, ונכספה נפשו של הגאון ז”ל לקדש בנוסח הארוך הנזכר, וחילה פני מר זקני מהר”ם הכהן ז”ל, למען יקדש כפי הנוסח הנזכר, ונעתר מר זקני לבקשתו, ויקדש לפניו כנוסח פה אי ג'רבה יע”א וכנזכר, ודי בזה. עד כאן.
 
עד אחר'ן שמענו על רבינו הקדוש מייסד הישיבה הגאון רבי מצליח מאזוז זצ”ל הי”ד, אשר הורתו בקדושה בג'רבא המעטירה, ושוב נקרא לעיר תונס לכהן כמרביץ תורה (ושוב נתמנה שם לחבר בית הדין הגדול), ומאז נהג בכל מנהגיו כפי מנהגי המקום החדש, כעיר תונס, ובכלל זה גם לומר את נוסח הקידוש הקצר המקובל אצל שאר עדות ישראל, וכמנהג תונס, וכשביקש ממנו אחר שנים רבות בנו הגדול שיבדל לחיים המאיר לאר'ש מרן ראש הישיבה נר”ו, לומר את הנוסח הארוך, הסכים לנהוג לומר נוסח זה בליל יום טוב שני של גלויות (כי בראשון עייפים מההכנות המרובות בערב חג, ומקצרים בו. ולאחר שנחו ביום הראשון מאריכים בליל הסדר שבלילה שלאחריו בתוספת תרגום ההגדה לערבית). ובארץ הקודש שיש רק יום טוב אחד, נהגו בניו של אותו צדיק לקדש בנוסח הארוך בלבד.

ולכאורה יש מקום להעיר מנין היתר זה להוסיף הוספות בנוסח הברכה שהוקבע על ידי חז”ל. אך באמת כבר רב סעדיה גאון בסידורו בסמוך לנוסח הקידוש הארוך כתב שיש אומרים נוסח זה, ומותר לאומרו, והוסיף וכתב שם , שאף על פי שיש בהוספות אלה אריכות לשון מרובה, אינן מזיקות למי שאומרן, מפני שאינן בתוך התפלה. ע”כ. הרי דקרי בחי'ל שאפשר להוסיף הוספות אלה.  אלא שהרב דוד אבודרהם (בסדר ההגדה) כתב וזה לשונו: יש מוסיפין בנוסח הקידוש בחר בנו ויגדלנו ורצה בנו ויפארנו. ואינו ממטבע הברכה. ע”כ. ונראה שנתכוון לנוסח הקידוש הארוך. ולא ניחא ליה בהך.
 
אולם ראיתי למר זקננו מוהרש”ך זצ”ל בהגדתו, שהביא דברי הרד”א, וכתב שאם לא נתכוון אלא על תוספת תיבות אלו בלבד, קשה, שכך הוא בנוסח הרמב”ם (פרק כ”ט מהלכות שבת) לכל ימים טובים. לכן נראה שכוונתו על נוסח הקידוש הארוך, וקיימא לן כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכה אינו אלא טועה. מ”מ יש ללמד זכות על האומרים אותו, מאחר שנהגו אצלם מימי עולם ומשנים קדמוניות, שהרי הרא”ש פרק קמא דכתובות הביא ברכת הבתולים בשם בעל הלכות גדולות, וכתב עלה וז”ל, ואפשר שברכה זו תקנוה הגאונים ז”ל. ע”כ, הרי שהרא”ש ניחא ליה בברכה שהיא מתקנת הגאונים. וכן יש להשיב בנוסח הקידוש הזה, שהרי אמרו שקבלה בידם שהוא מתקנת הגאונים. עכ”ד הרב ערבי פסחים. ע”ש.

ואפריון נמטייה, שקבלה זו קבלת אמת, שהרי בזמננו נמצא נוסח קידוש זה בסידור רב סעדיה גאון. ואף שיש לפקפק בראיה שהביא מהרא”ש, וכמבואר בשו”ת יביע אומר חלק ו' (אורח חיים סימן י' אות ד') שרבו החולקים על הרא”ש בזה, והעיקר שכל ברכה שלא נזכרה בש”ס אין לאומרה בלא שם ומלכות. ע”ש. מ”מ הכא שאני שהוא רק תוספת בתוך ברכת הקידוש. ובפרט שמצינו לרס”ג שכתב שאינן מזיקות למי שאומרן, מפני שאינן בתוך התפלה. ובפרט שיתכן וגם הרד”א לא כיון שאין להוסיפם, אלא רצונו לומר שאין הוספות אלו מעיקר הנוסח אלא תוספת מאוחרת, אבל מודה שאפשר להוסיפם.

ובמשי'ם חפש'י ראיתי להגאון מהר”ר יחיא צאלח זצ”ל, מגדולי רבני תימן, בתכלאל עץ חיים (אגדתא דפסחא), שהביא את נוסח הקידוש הארוך, שגם בתימן נהגו לאומרו, וכתב, שיש מערערים על נוסח קידוש זה מטעם דהוי הפסק. והסיק שמנהג הקדמונים עיקר. והביא סמוכות למנהג זה, ממה שכתב הטור והש”ע (סימן תקס”ו) מגמרא עבודה זרה, שאם בא לומר בסוף כל ברכה מעין אותה ברכה אומר, רק שיתחיל מעין אותה ברכה ואחר כך יוכל להאריך כפי רצונו. עכ”ד. ואף שיותר נכון שלא להוסיף בהוספות המוזכרים שם, וכמבואר בש”ע (שם סעיף ד') , מ”מ ודאי שיש מזה סימוכין לנוהגים בהוספות אלה. ובפרט בנ”ד דקיל טפי, שאינם בתוך התפלה, וכמ”ש רס”ג בסידורו. וגם הם מעין הברכה. ויכולים להמשיך במנהגם לכתחילה. ומה שסיים מהרי”ץ בעץ חיים שם שקבלה בידם שנוסח זה מרבינו סעדיה גאון. אפריו”ן שכן הוא בסידורו, רק פורתא לא דק, שלא רס”ג תיקנו, אלא רק הביאו בסידורו, וכתב שיש שאומרים נוסח זה (ונראה שנתקן בתקופה שלפניו). וכן העיר בזה הרה”ג רבי יוסף קאפח זצ”ל בהגדת אגדתא דפסחא נוסח תימן. וכן המנהג פשוט בכל תפוצות ישראל להוסיף זכרנו ומי כמוך בעשרת ימי תשובה מתקנת הגאונים, וכתב הרשב”א (ברכות דף י”אע”א) שלהוסיף על נוסח חז”ל כמו זכרנו ומי כמוך אין כל חשש. ע”ש. והכא נמי דכוותה במנהג זה אשר יסודתו בהררי קודש.