א. בגמרא בעבודה זרה דף ט' ע"א אמרו:

חזק ואמץ על שאלתך הנכונה. ודע שכיוצא בזה

אם הבחור מבין שהוא שונה מבני ביתו ומצהיר

חס ושלום אין שום סיבה להתפשר מה שאתה

בשם הרב בנציון אבא שאול זצ"ל אמרו כי

איני מבין כל כך מה הפירוש "נפל מבחינה

כיצד משפיע הגשמיות על הרוחניות, איפה מותר לכפור,

איני מכיר את הרמה הרוחנית שלכם. מעיקרא כמובן

אמנם מצד אחד הבעל צריך לעמוד לצד אשתו,

דבר מלכות | אור המאיר | שמע שלמה

“צום גדליה” לכאורה מוזר מאד, על אדם אחד

רבותי, אנחנו נמצאים באדר ראשון. וזה רמוז בדברי

מסכת חיים מופלאה של הרבצת תורה במסירות נפש

היות ויש דרכים מותרות לגילוח הזקן, נמצא שגידול

כבודו צודק בעיקרון – מרן ראש הישיבה נר”ו

– מטבע הדברים לא היתה אמורה להיות התייחסות

כשאדם שם מבטחו בבשר ודם המנוהל בעצמו על ידי הקב"ה, אז ה’ מסובב שאותו אחד לא יועיל לו. וזאת כדי להוכיח לו שאין לבטוח בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה. וגם אם כעת נדמה לו כאילו הם עוזרים לו, עלול הוא לגלות שסיוע זה אינו לטובתו.

עשיו הרי הוא האח היחיד של יעקב, אם כן מדוע כופל יעקב את דיבורו ואומר "מיד אחי, מיד עשיו"?

בעת שהיה הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצ"ל ילד, התחוללה מלחמת העולם הראשונה, שהביאה בכנפיה עוני ודוחק. אביו רבי רפאל ניצב בפני שוקת שבורה. מצבו הכלכלי היה עגום ביותר, ובלית ברירה נאלץ להפרד מהאי ג’רבא, ולנסוע עם משפחתו לתונס, לתור אחר מקור פרנסה. הסחורה שהביא עמו רבי רפאל, נקנתה בממון רב עקב המצב, וההצלחה האירה לו פנים. בכל יום שב היה לביתו עם כיס מלא זהובים אותם הרויח.

השעה 11:00 בבוקר. השיעור בעיון כבר אמור להתחיל.

והוא מפעיל את ‘נשק יום הדין’, מנסה את כוחו בדרך מקורית משלו. חדל הוא לרגע מן המאמץ המחשבתי, נעמד בפנת החדר, פונה לחונן לאדם דעת, ובתחנונים מבקש בתפלה נרגשת מעומק לבו: "רבונו של עולם! אנא! התאמצתי בכל כוחי, כל אשר בכוחי עשיתי, חפץ אני בכל מאודי למצוא תשובה לקושיא. בלי יישוב אינני הולך לישון! מוכרח אני למצוא תשובה! עלול אני להפסיד תפלה ביישוב הדעת, אם לא אִישַׁן. אנא ממך, האר את עיני ביישוב אמיתי!".

על אף הרמה הגבוהה שבה מתנהל השיעור, השיעור מובן ובהיר ביותר. הסברתו של רבנו בהירה, צלולה וקולחת. דבר דבור על אופניו בבהירות הביטוי ובחדות המחשבה. יש לו לרבנו דרך נפלאה להבהיר את הדברים המסובכים ביותר ולהגישם בפשטות על מגש של כסף לכל אדם.

"הגעתי לשיעור כתינוק שאינו מורגל עדיין במאכלים" מתאר אחד מהשומעים בצורה ציורית "אלא שרבנו פירק את הסוגיא לחלקים קטנים והגישם כְּדַיְסָה לתינוק. כך, אפילו אני הצלחתי להבין!".

כל שנה בתשעה באב אנו צמים, בוכים ומקוננים, על חורבן בית מקדשנו, על הגלות המרה ועל כל הצרות והייסורים שהיו מנת חלקנו מאז. כבר קרוב לאלפיים שנה של בכי, צום ואבילות, ועדיין לא נושענו, הצרות ממשיכות לרדוף אותנו. מדוע?

מעשה באדם שהלך לתומו ביער עבות, הטה אוזנו

ארץ ישראל מכונה בתורה בכינוי הציורי “ארץ זבת