הלכה יומית (רביעי) – א. צום גדליה ב. שנאת חנם. ג. אחדות בעם ישראל

“צום גדליה” לכאורה מוזר מאד, על אדם אחד שנהרג בידי ישמעאל בן נתניה, לפני שלושת אלפים שנה. מתי היה חרבן בית ראשון? ג’ של”ח, מאז עד ימינו זה אלפיים ארבע מאות וחמשם שנה. ואנחנו צמים ומתאבלים עד היום, למה? הרי יש אלפים ורבבות ומליונים שנהרגו במשך הגלות האיומה הזו, ואנחנו עושים תענית על אדם אחד גדליה בן אחיקם?! אלא שגדליה בן אחיקם הוא ראש לכל הפורעניות שבאו אחריו.

זה שקם על גדליה להרוג אותו, ישמעאל בן נתניה, הוא היה יהודי מזרע המלוכה. המפרשים כתבו שהוא מזרע דוד המלך או מזרע שאול, והוא קינא בגדליה. גדליה היה בסך הכל עבד של נבוכדנצר, והופקד על הכורמים ועל היוגבים. אלה שמביאים פירות של ארץ ישראל שהם משובחים, ונבוכדנצר הרשע רוצה לקחת אותם. ואלה שמביאים שמן של ארץ ישראל שהוא משובח, והוא לוקח אותם. יש “כורמים” מטפלים בכרמים, ויש “יוגבים” מטפלים ביקבים. ונבוכדנצר לוקח את הכל. ומי ממונה על זה? גדליה. וישמעאל, אפילו בכבוד קטן כזה אתה מקנה בו?! זה החרבן שלנו. וזה שנאת חנם מאז ועד היום.

“גדליה” זה סמל של שנאת חנם. חכם גדול היש”ר מקנדיה, שחי לפני ארבע מאות שנה, אומר כך: “גדליה” עולה בגימטריא חמשים ושנים, כמנין הימים שהיתה לו גדולה, מתשעה באב עד ג’ בתשרי – חמשים ושנים ימים. כל הגדולה שלו היתה בסך הכל חמשים ושנים ימים. ואני מוסיף, “אחיקם” – אחי קם עלי להרגני, אחי יהודי כמוני.

לכן אנחנו צריכים ללמוד, ששנאת חנם זה חרבן שאין כמוהו. כל הממשלה הארורה הזאת בעוונותינו הרבים, קמה משנאת חנם. “אני עזרתי לו למה לא עשה אותי שר”, “למה לא עשה אותי טפסר”, “למה לא עשה אותי נבוכדנצר”… מה אכפת לכם? יש בן אדם שה’ נתן לו הצלחה, אם אתה לא תהיה שר היום – תהיה שר מחר, למה הרשעות הזאת? למה? למה? למה הנבלות הזאת? אבל הם לא מבינים, חמורים.

לכן אנחנו צריכים להתענות, לא רק בשביל גדליה בן אחיקם שנפטר. יש איזה פיוט שאומר “יוקם נא דם עבדיך יוקם – ואל תשכח יום הריגת גדליה בן אחיקם”. אם נשכח או לא נשכח, מה זה מעניין אותנו, לעומת המליונים שנהרגו בדורנו בלבד? אלא זה אות לכל הדורות הבאים: אם תהיו באחדות, אפילו חס וחלילה עובדי עבודה זרה, הקב”ה עוזר לכם. בימי אחאב היו כולם עובדי עבודה זרה, ולפחות שלוש פעמים עשו מלחמה עם בן הדד מלך ארם, ותמיד ידינו היתה על העליונה. בפעם האחרונה אחאב בלבד נפצע והלכו הביתה, “ויאמר ה’ לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום”, זה הכל. למה? כי היו מאוחדים. אבל בימי דוד המלך, היו הולכים ונהרגים ונשחטים, “כי כזה וכזה תאכל החרב”, למה? כי היה ביניהם לשון הרע. דואג ואחיתופל היו מדברים לשון הרע, “נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה”.

לכן צריכים בחורי הישיבה במיוחד, להיות דוגמא לכולם, לא נתנו לך – תקבל פעם אחרת, או לכתחילה תוותר ותקבל כפלי כפליים. פעם היה שוטה אחד בישיבה, שרצה להרוס ולבנות משהו אחר בבנין שגר בו, והיה צריך טוען רבני. לקח את רפאל מאזוז הגבוה הזה, ולא שילם לו כלום. נתנו מן העירייה מאתים ושמונים אלף שקל, אבל הוא “חיל בלע ולא יקיאנו”… לקח את הכל. אח”כ בא הצדיק הזה ועשה סעודה לישיבה, ואני חשבתי שעשה את זה מכיסו מסכן, כי נתנו לו אפשרות בישיבה. אבל בא רפאל ואמר לי: אתה יודע כמה הוא קיבל? כך וכך. אמרתי לו: ככה קיבל ולא נותן לך פרוטה? זה פשע. אדם חושב שהכל מגיע לו? אוי ואבוי לו לאדם שחי כך. מי שחושב שהכל מגיע לו – לא מגיע לו כלום. אם קיבלת תתן משהו, תהיה בן אדם, תהיה מנומס, תהיה בעל דרך ארץ.

בזכות האחדות שנעשה בינינו, ויתפשט זה בכל עם ישראל, לא מריבות, לא מלחמות, לא שנאה, לא קנאה, ולא כל הדברים האלה, נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו, אמן ואמן.

ת.

לקבלת ההלכה מדי יום בוואצאפ 👉