להבין משל במליצה – יש מישהו למעלה…

מעשה באדם שהלך לתומו ביער עבות, הטה אוזנו ושמע קול פסיעות
מתקרבות. והנה לפתע נצב מולו- אריה שבשאגה הרים קולו. ויגר
וירא, כי המקום מה נורא. מיד החל מיצר ודואג, כי מה יעשה ולנגדו
אריה טורף ושואג- שחשף בפניו את שיניו החדות, ופיתח בו פחדים וחרדות.
וימת לבו בקרבו, כי לא ידע איך ילחם בו. הרי בכלי מלחמה לא היה מצוייד,
מלבד מקל שאחז ביד. שינס מותניים ואזר אומץ, על אף שהיה בו רק קומץ.
נשא ידו והניף את מטהו לכיוונו של מלך החיות, וכי מי כבר יכול להיות.
והנה לפתע כרע האריה ונפל במקומו, כי עץ שעמד מעליו אירח צייד
במרומו. שבאומנות ודייקנות ירה חצו וקלע אל המטרה, והאיש נחלץ מצרה.
ובאמת מה שאחז המקל בידו, התכוון רק להפחידו, אך בראותו מת לנגדו,
החל לחשוב כי הוא במקלו הגן בעדו. והלל ושיבח ופיאר את עצמו, שהכל
מהכישרון והבינה שעמו, שהם גרמו לארי להתבוסס בדמו. עמד נישק וקישט
את המקל, שלטענתו את צרתו סיכל. התלהב והתרגש השוטה, והחל מפזז
ומכרכר עם המטה.
וישקף הצייד וירא את כל אשר הוא עושה ויאמר: פתי וסכל, וכי במקל על
ארי תוכל?! הרי אינו כלי נשק ואינו כתבנית- של חרב או חנית. אלא אני הוא
שראיתיך בעת צרה, ואת חיצי שלחתי לי למטרה.
אל יחשוב אדם כי כשרונו וחכמתו, הם מעמידים אותו על קומתו. וכי הוא
מכוון את צעדיו, ומציב את יעדיו. הצלחותיו הם כוחו ועוצם ידו, ולא טעה ולא
נכשל מעודו. כי באמת מה שחושב כי החיל הוא “אני”, אינו אלא פועל דמיוני.
יש מי שרואה ממרום, שמבחין ומבין את הרע לפרום, מסדר הכל בזמן ובמקום,
ותוכניות רק הוא יודע לכוון ולרקום.