תשובה נאמנה

בשונה מספרו הגדול של רבנו, שו”ת “בית נאמן”, בו באו תשובות באורך וברוחב, בספר “מקור נאמן” מדובר בתשובות קצרות שהשיב מרן שליט”א לשואליו. התשובות נכתבו כמענה לשואלים במכתבים, ולכן נכתבו על ידי רבנו שליט”א בקיצור נמרץ ללא משא ומתן בדברי הפוסקים, וכאשר ראה רבנו לנכון, ציין מקורות לדבריו. בחלק זה הוסיפו העורכים בין סוגריים מרובעות ציונים למקומות נוספים בהם הרחיב מרן באותו נושא, ודברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר (ירושלמי ראש השנה פ”ג ה”ה).

השו”תים שנדפסו בחלק זה כמו בקודמו, התפרסמו במשך השנים בעלון “פניני הפרשה” במסגרת המדור הפופולארי “אור המאיר”, כאשר מרן הגאון המחבר שליט”א הגיה היטב את השאלות והתשובות טרם פרסומן ושוב חזר להגיה הכל כעת בעריכת הספר לדפוס פעם פעמיים ושלש. בסוף הספר, מופיע מפתח נושאים מקיף ומפורט לפי סדר השלחן ערוך.

הספר כולל אמנם תשובות מכל חלקי השלחן ערוך, אך בשונה מהחלק הקודם, בחלק הנוכחי ישנה התמקדות בנושאים מסוימים, שבהם קובצו תשובות רבות בנושא אחד, כמו בענין תיקון חצות, פתיל תכלת, מעשר כספים ועוד, וכך ניתן ללמוד תורה שלמה באותו ענין, והדבר מיקל גם על החיפוש בין החלקים.

בחלק הנוכחי, באו נושאים חדשים שלא נדפסו אודותם תשובות בחלק הקודם, כמו אמונה, בריאות, דת ומדינה, חינוך ועוד. בין השאלות בענייני אמונה, אנו מוצאים תשובה מאלפת לשאלה: האם ראוי להקדים ולדבר עם ילדים ובחורים על הוכחות לאמיתות האמונה, או שעדיף להשאירם בתומתם כל עוד אינם מתעוררים לכך מעצמם? והנה תשובתו הבהירה של מרן שליט”א: “בפיוט “יגדל אלקים חי” נאמר: “הינו אדון עולם, וכל נוצר יורה גדולתו ומלכותו” (כך היא הגירסא המקורית), מכל נוצר ונברא בעולם אפשר להוכיח שיש בורא לעולם, מפלחי התפוז, מאשכול של ענבים, ממעוף הפרפר, מיופי הפרח, ובימינו מגילוי מאה מילירדי התאים בגופו של אדם הנקראים ד. נ. א. עליהם אמר דוד: “הדר כבוד הודך ודברי נפלאותיך אשיחה”. לשוחח על האמונה חשוב מאד, אך בלי ויכוחים מיותרים”.

נושא חדש נוסף שקובצו אודותיו תשובות רבות, הוא הטלת פתיל תכלת בציצית. וזאת בעקבות הוראתו של מרן שליט”א בשנים האחרונות שיש מצוה בהטלת תכלת שהתגלתה בימינו. באחת התשובות נשאל מרן על הנהגתו האישית, מדוע בתחילה היה מתעטף רק בשבת קודש בטלית מצויצת בתכלת? ותשובתו שמקורה ב'טור החמישי': “כל דבר חדש צריך לעשותו במדה. אם נלבש בכל יום תכלת, אני קורא תגר על כל ישראל שאינם מניחים תכלת, ויש בזה משום יוהרא ומחלוקת, ועוד שיאמרו שאנו חסידים יותר מרש”י והרמב”ם שלא לבשו תכלת. [ואח”כ נתפשט הדבר בכל ישראל, ונהגתי ללבוש תכלת בכל השנה בטלית גדול בס”ד]”.

“צריך לנשק את השוטר”
לחלק גדול מהתשובות בספר, לא ניתן למצוא התייחסות בשאר ספרים, וזאת משום שרבות מהן באו כתשובה לשאלות פרקטיות שנשאלו בעקבות מציאויות בשטח בדברים העולים על הפרק בחיי היום יום. זו למעשה גם הייחודיות של הספר ומה שהופך אותו למרתק (כותב השורות ראה בעלי בתים שאינם רגילים ללמוד בספרים, אשר למדו את הספר מכריכה לכריכה).

דוגמא לשאלה פרקטית שהתעוררה לפי צורך השעה – אחד השואלים מבקש לדעת: כשמבחין אני במשטרה האורבת לעברייני תנועה, האם מוטל עלי להזהירם שיחגרו עצמם כדי שלא ייתפסו, או שעדיף שייתפסו וייקנסו, וכך אולי יתרגלו לחגור עצמם? יהיו מן הסתם שיופתעו מתשובת מרן שליט”א המורה נחרצות בדעתו דעת-תורה: “עדיף שייקנסו ויצילו את חייהם להבא. ומעשה שהיה בבחור אחד שתפס אותו שוטר כשהוא נוהג בלי חגורה וקנסו 65 ש”ח (לפני כעשרים שנה), למחרת נהג עם חגורה, ובאמצע הדרך האוטו נכנס בקיר ונשבר הכל והיתה לו נפשו לשלל. התחיל לשיר על עצמו “ימים על ימי מלך תוסיף”. אמרתי לו: עליך לנשק את השוטר שקנס אותך אתמול”.

תשובות מפתיעות כאלו ניתן למצוא רבות בספר. למשל, באחת התשובות כותב מורנו שליט”א כי לדעתו ראוי היה לקבוע יום תענית על השואה: “עוול נעשה לששת המליונים הי”ד שלא תיקנו יום תענית מיוחד לזכרם. צא ולמד ממה שתיקן ר”ת בזמנו צום לדורות על 36 קדושי בלואיש שנשרפו מפני עלילת דם, וכל שכן בששה מליונים בעוה”ר (ואפשר לתקן ביום י”ז באלול שאז פרצה המלחמה העולמית השניה, וזו גם תוספת הכנה ותשובה לחדש אלול)”. את תשובתו הוא מסיים במה שנקרא 'הומור שחור': “וכבר האריך בזה הרה”ג ר' יום-טוב שווארץ זצ”ל בס' עינים לראות, אבל אין אזנים לשמוע…”.

מרתקת במיוחד גישתו של מרן שליט”א למספר שאלות אודות עשיית דברים על חשבון ביטול תורה. למשל, באשר ללימוד קורס עזרה ראשונה לאברכים, הוא עונה כך: “קורס עזרה ראשונה חשוב מאד לכל מקרה שלא יבוא… מסופר על הגר”א ז”ל שלמד ספרי רפואה ורצה ללמוד רפואה בפועל ומנעו אביו מפני שלימוד תורה קודם להצלת נפשות. אבל עזרה ראשונה כדאי מאד ללמוד”. שואל אחר סח את התחבטויותיו: “יש לי תחביב גדול לדוג דגים, אך יש לי יסורי מצפון שאולי זה ביטול תורה. מה אעשה?”. והתשובה באה ללא היסוס: “אם אחרי הַדַּיִג תרגיש שמחה ונחת ותוכל להתרכז בלימוד ובתפלה – זו מצוה”.

תשובה לבעלי תשובה
גם דור בעלי התשובה, מביא בכנפיו לא-מעט שאלות מעניינות, כמו: עם מה עדיף להתחיל כשמקרבים זוג חילוני, מחלל שבת שקורא תהלים, האם לעזוב עבודה וללכת לישיבה, שבת אצל הורים מחללי שבת, סיוע בענייני פוריות לחילונים. מפעימה במיוחד תשובת הגאון המחבר לשאלה איך צריכה להיות התייחסותנו כלפי אחינו החילונים: “הם אחים שלנו אף על פי שהם לכאורה שונאים (“אחיכם שונאיכם מנדיכם” – ישעיה ס”ו ה'). כמו שצריכים להתייחס לחולֵי הגוף בחסד וברחמים ומשתדלים להבריאם ולעזור להם, כך צריכים להתייחס לחולֵי הנפש. וכשם שצריכים להזהר ממחלות מידבקות, כך צריך ליזהר מחולֵי הנפש בדעות של כפירה וכו' שלא להידבק מהם”.

בחור בעל-תשובה מבקש לקבל עצה והדרכה: “התחלתי ללמוד תורה בגיל מאוחר (21)” הוא כותב במכתבו, “ויש לי חשש שהחמצתי את ההזדמנות לגדול בתורה, שהרי תמיד מסופר על גדולי ישראל שכבר משחר ילדותם ניכר עליהם שיהיו גדולים בתורה וכו'. האם אכן הפסדתי את הרכבת?”. מרן בוחר לדבר אל לבו בדרך מקורית: “מי שאינו יכול להיות מיליונר, שיהיה עשיר רגיל! חבל על כל רגע בחיים, מי יודע, אולי תהיה גם אתה גדול בתורה (ק''ו מרבי עקיבא שלמד בגיל 40)?”.

בספר, אנו מוצאים גם צרור שאלות נצרכות בענייני כשרות המאכלים. הנה טעימה (תרתי משמע): מרן שליט”א נדרש לפסוק בשאלה הבאה: איך ראוי ליהודי ירא שמים להתייחס למאכלים הדומים בטעמם או במראם למאכלים לא כשרים, כמו 'נגיסי חזיר' כשרים שטעמם דומה לטעם חזיר? תשובתו הברורה: “צריך להתייחס למוצרים כאלה כאל דבר נמאס ומשוקץ ומוקצה מחמת מיאוס. אנו אומרים בתפלה “שאין מכניסים מי רגלים במקדש מפני הכבוד”, ויש מפרשים שהוא מעיין שנקרא “מי רגלים” (אולי הוא עין רוגל הנזכר בריש ספר מלכים. ועיין בס' נכח השלחן הנד”מ ריש סימן מ”ח ובהערתי שם אות 35), ואפילו הכי יש חוסר כבוד להכניס במקדש מפני השם המאוס שלו. כל שכן בנדון דידן, שדורות רבים נמנעו מלקרות הבעל חיים הנ”ל בשמו רק בשם “דבר אחר”. ולשומעים ינעם”.

חכמת חיים
בין שלל הנושאים המרתקים, ניתן למצוא תשובות בענייני שידוכים. בענין זה קובצו תשובות רבות, מהן ניתן לקבל הדרכה פרטנית לגבי ההנהגות הנכונות בעת הפגישות וכדומה. במענה לשאלה: מהי ההשתדלות שצריך בחור לעשות כדי למצוא את זיווגו כמה שיותר מהר, עונה מרן שליט”א: “תפלה, שדכן, ושלא יהא בררן יותר מדאי. היה בחור אחד בן חמשים מישיבה מפורסמת שנשאר רווק בטענה שהוא “גאון” ומחפש “גאונית” ולא מצא. ועל זה אפשר לומר: גאון לא ישא גאונית שמא יצא מהם איינשטיין (עיין בכורות דף מ”ה ע”ב)”.

ואכן, מהתשובות בספר, ניתן להחכים ולשאוב מלוא חפניים חכמת חיים. כהדרכה בהתנהלות נכונה בפרנסה, כותב הגאון המחבר: “צריך לכלכל חיינו במשפט. לא לקנא בגבירים שמוציאים הון עתק על דברים בטלים (ומהם שחייבים מליונים לאחרים, וקורסים לפתע פתאום). לראות מה קרה למיידוף, ולהבדיל למובארק. ישליש אדם נכסיו כעצת חז”ל, שליש בנדל”ן שליש בסחורה (בטוחה, ולא בתכניות של קיקיון דיונה) ושליש תחת ידו. יפריש מעשר מרווחיו לעניים, ואם חננו ה' עושר יפריש חומש. וברכת ה' בוא תבוא. איזהו עשיר? השמח בחלקו. פעם פנה אלי אחד וביקש ברכה להיות מילירדר, אמרתי לו: המילירדר מידרדר… תודֶה לה' על הבריאות ועל שאינך צריך לבריות!”. בנוגע לשאלה אודות אשה שנכנסה לדיכאון, עד שאינה אוכלת ואין לה כח לעבוד, הוא מייעץ: “תלך פעמיים בשבוע להסתכל על גלי הים, ותאמר שם מזמור ק”ז בתהלים (לכוין ביחוד בפסוק “ישלח דברו וירפאם”), וסימניך (ישעיה נ”א ט”ו) “רוגע הים” – שהים מרגיע”.

בדפדוף בספר, מצאנו כמה תשובות שבאו כמענה לאנשים שביקשו לטול את עצתו של רבנו וליהנות מחכמתו. בחור ישיבה מספר במכתבו כי משפחתו עדיין חופשיים, וכשהולך עם כובע וחליפה לועגים לו בני משפחתו, והוא בוש מכך, האם יוותר על הכובע וחליפה? ומרן שליט”א משיב: “צריך ללמוד את הפסוק (דה”ב י”ז ו') ויגבה לבו בדרכי ה'. וקווי ה' יחליפו כ”ח (כובע חליפה). ילבש גם עניבה, ויקפיד על הידור ונקיון בגדיו ויכבדו אותו”.

השקפה בהירה
קובעות ברכה לעצמן, השאלות הרבות שנשאלו מאת הגאון המחבר בדרך ההשקפה הצרופה. כל שאלה מקבלת מענה ברור בהיר וחד. בין השאר באו שאלות בענין: חסידות ברסלב, משיחיות בחב”ד, לימוד חכמות חיצוניות, ועוד ועוד. בעניינים אלו, ניתן למצוא כמה תשובות מפתיעות ומעניינות, כמו השאלה: האם רבותינו הספרדים היו בעלי השקפה של החזון איש זצ”ל או של הראי”ה קוק זצ”ל? והתשובה הקולעת: “בשביל הזהב”. או השאלה שרבים מתחבטים בה: מהו גדר “עשה לך רב” לענייני השקפה והנהגה, והאם אוכל ללמוד זאת מספרים? והתשובה: “תלמד מהספרים. יש היום חילוק גדול בין הרבנים בהשקפות, ולכן כדאי לחזור לספרי הראשונים”.

בזמן האחרון התעורר פולמוס גדול אודות עליה להר הבית. בספר החדש, כותב הגאון המחבר דברים ברורים בענין: “מן הדין מותר עד גבול מסוים, אבל יש מכשולות רבים שציין אותם הגר”ע יוסף בדבריו הנדפסים בספר מעדני מלך [חלק א' פרק ט”ו עמוד שכ”א]. עיין שם. גם במקומות שנחשבים מותרים צריך טבילה והערב שמש, ומה נעשה לנשים בווסתן ורווקות ובעלי קרי ועוד? האם נוכל לומר אלה להכניס ואלה לא להכניס? ומה גם שהדבר גובל בסכנת נפשות ב”מ. צא וראה מה עלה בהר-נוף שנרצחו יהודים בביהכ”נ על לא חמס בכפם הי”ד. וגם מאלה שהעזו לעלות ולהתפלל בהר הבית נפצעו אנושות וניצלו בנס. ושמעתי מהרב צבי טאו שליט”א שהרה”ג ר' זלמן קורן כתב ספר ובו ציין בדיוק הגבולות בהר הבית שאין בהם חשש כרת לדעת הרמב”ם, ובכל זאת מעולם לא עלה להר הבית. וכן כל רבני הרבנות הראשית אסרו לעלות (חוץ מרב אחד). להתפלל להשי”ת אפשר בכל מקום, גם במעי הדגה וגם בתוך המערה כשמסביב קורי עכביש (תהלים נ”ז ג' ע”פ התרגום שם, וקמ”ב א'). והקב”ה יאמר די לצרותינו ויגאלנו גאולת עולם אכי”ר”. [ועוד האריך מרן בזה באו”ת טבת השתא סי' מ”ח].

ניתן להפוך ולהפוך עוד שעות רבות בספר היקר הזה, ולא לשבוע מהעושר הרב המצוי בתשובות הללו, שכל זמן שאתה ממשמש בהן אתה מוצא בהם טעם. אכן, מקור נאמן למורנו הנאמ”ן וכרך נעמן לתלמידיו ואוהביו הנאמנים.

בהזדמנות זו, מבקשים המוציאים לאור מכל מי שיש בידו מכתבים ובהם תשובות של מרן ראש הישיבה שליט”א, לשלחם לישיבת כסא רחמים ת.ד. 2750 לידי הרב הראל זנזורי.
 
—————————————————————————————– 
מוזמנים להיכנס לשיעור!

כאן המקום לציין כי לכבוד ההילולא, יצאה לאור חוברת מיוחדת בשם “דרכי הלימוד” מאת מרן ראש הישיבה שליט”א, בה באו מאמרים מיוחדים כהשלמה לספרו הגדול “דרכי העיון”, כשבראשם שלשה מאמרים נפלאים מהגאון בעל 'חוות יאיר' על דרכי הלימוד, ועליהם הערות והארות מרן שליט”א, וכן מאמר מיוחד הכולל בירורים בדעת מרן הגר”ע יוסף זצ”ל בשיטת הלימוד.

אחד הדברים המיוחדים שתפסו את עינינו, הוא מאמר מרתק אודות שיטת הלימוד בתונס. במסגרת המאמר הציג מרן בצורה מלאה ורחבה, סוגיא במסכת ביצה, כאשר מרן מגיש את כל מבנה השיעור: אמר הרב… השיב התלמיד… הקשה עליו הרב… וכו' וכו', דו שיח של ממש, עד סיום הסוגיא. זוהי פשוט הזדמנות נדירה, בה מרן מעניק הצצה והדרכה חיה כיצד ראוי להתנהל שיעור בעיון, מה שואלים את התלמיד, וכיצד מקשים עליו, היכן קופצים להציץ ברש”י, ובמה מאתגרים את התלמיד.

מה שמפתיע, שמאמר זה נולד ככה במקרה, בעקבות שאלה תמימה של סטודנט בבר אילן שביקש לברר כיצד התנהלה שיטת הלימוד בתונס, ומרן הקדיש בעבורו זמן יקר לכתוב לו בפרוטרוט את שיטת הלימוד בהדרכה חיה. ספק גדול אם הסטודנט עצמו יודע באיזה נכס אדיר זיכה את עולם התורה בעקבות עבודתו המחקרית.

ועוד יותר מעניין, בסוף השיעור השתרבבו שתי בדיחות משובבות לב, מ”שיחת חולין” של ת”ח. כאשר בהערת שוליים מגלה מרן את הסוד שהניא אותו להוסיף שתי בדיחות למאמר, והסיבה מפתיעה לא פחות: “בכדי שלא יחשוב אותו סטודנט, שלומדי תורה הם עצובים ומדוכאים, אלא אדרבא היא משמחת ונותנת חיים ושמחה לעושיה”.