תפלת רבים אינה נמאסת

ועבדתם את ה' אלקיכם וברך את לחמך ואת מימך והסירותי מחלה מקרבך – מדקדק בעל הטורים מדוע פתח הפסוק בלשון רבים “ועבדתם”, וסיים בלשון יחיד “וברך את לחמך ואת מימיך”? אלא, פתח הפסוק בלשון רבים, ללמדנו עד כמה יש להתאמץ ולהתפלל בצבור, כי תפלת רבים אינה נמאסת, וברוב עם הדרת מלך. לעומת זאת, סיום הפסוק מדבר על ענייני אכילה, ולכן נאמר בלשון יחיד: “וברך את לחמך ואת מימיך”, לומר שאף שמתפלל עם כולם, בכל זאת הקב”ה מברך לכל יחיד ויחיד בפני עצמו, לפי עניניו וצרכיו הפרטיים.

ויש להבין מה הענין המיוחד שיש בתפלה בציבור, הלא הקב”ה שומע תפלת כל פה? שהרי נאמרו כמה וכמה פסוקים האומרים כי לתפלת רבים כח רב, ולכן גם תפלת יחיד בביתו היא מרוצה ומקובלת יותר בזמן שהציבור מתפללים. וכמובא בפסוק “ואני תפלתי” אפילו ביחיד, “לך ה' עת רצון”, שהיא דווקא בשעה שהציבור מתפללים, וכך מפרש המהרש”א על הפסוק שאמר דוד המלך ע”ה “כי ברבים היו עמדי”, אפילו שאני מתפלל בביתי.

אלא, העניין מרומז בפסוק “הן קל כביר לא ימאס”, שהרי לכל יחיד ויחיד יש חסרונות, ולפניו נגלו כל תעלומות, ואין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא. אם כן אם כל אחד יבוא לפני הקב”ה להתפלל ביחיד, יהיו עליו ח”ו קטרוגים, וכל אחד נכוה מחופתו של חברו, מדוע לא הגיע לדרגת חברו, וח”ו ישנם כאלו שתפלתם נמאסת, אך כשכל הציבור מתפללים בזמן אחד התפלה עולה ביחד ובזמן אחד, כל אחד משלים את חברו, ואפילו דוד המלך ע”ה שאמר על עצמו “לבי חלל בקרבי”, בכל זאת גם הוא כשהתפלל בביתו ביחיד, ביקש להתפלל ביחד עם הצבור ובתוך אמוני עם סגולה. ואמר “פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי”.

בהקשר לזה, מסופר כי באחת השנים הביאו לרב הקדוש בעל החתם סופר זצ”ל אתרוג מהודר במיוחד, עיין לא ראתה כמוהו. השמועה אודות האתרוג הנפלא של הרב נפוצה בעיר והמונים הגיעו אל ביתו של החתם סופר זיע”א לברך על אתרוגו. למחרת בתפלת שחרית, הוציא החתם סופר את אתרוגו, והנה לא תואר לו ולא הדר! זהרו הועם וכולו מושחר מרוב ידים שמשמשו בו ביום אתמול. התבוננו המתפללים בחרדה לראות מה יגיב הרב, בודאי מצטער הוא מאד על כך… להפתעתם, התבונן החתם סופר באתרוג, סובבו מצד לצד, נשקו בחום ואמר: “אתרוג שברכו עליו יהודים כה רבים, אתרוג שמשמשו בו ידים אוהבות רבות, זהו הדר!”.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן