שוחד העולם הזה

ולא תקח שוחד כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים – כתב רש”י: משקבל שוחד, אי אפשר שלא יטה לבבו. ידוע מה שאמר רבי ישראל סלנטר שהאדם בעולם הזה הינו שופט בכל מעשיו, ובודאי עניני עולם הזה מעוורים את עיני השכל, ולכן על האדם להתאמץ ביותר שלא תכנסנה תאוות העולם הזה ומנעמיו בתוך לבו ומחשבותיו, כדי שיוכל לשפוט בצדק כל מעשה לעשותו ביושר ובאמת.

חכמי המוסר המשילו את ענין השוחד של עולם הזה למלך שחלה. דרש בכל הרופאים אך לא מצאו לו מזור ותרופה. הכריז ואמר כל מי שימצא תרופה למלך, יזכה לקחת מאוצרו של המלך ככל אשר יחפוץ במשך יום אחד. לבסוף בא כפרי אחד עם סגולה מיוחדת וריפא את המלך. אחר הדברים האלה התחרט המלך והצטער שכפרי זה יוכל לקחת את כל הרכוש היקר ביותר ששייך למלוכה. התייעץ ביועציו והם מצאו לו פתרון.

הציעו לו היועצים לחקור מה אוהב הכפרי במיוחד, ויניחו לו בדרך לאוצר את תאוותיו, ועד שיגיע לאוצר כבר יפנה היום וינטו צללי ערב. חקרו ובדקו כי אותו כפרי אוהב מאד שתיה חריפה ומוזיקה. מיד הכינו את כל המשקאות הטובים ביותר בעולם עם שירה ומוזיקה וכורסאות שיוכל לשקוע בכל התאוות.

הגיע היום המיועד. בא הכפרי למסדרונות אוצרות המלך, והמלצרים החלו להגיש לפניו את כל חמודי עולם, לגם מהשתיה המרה ושקע בכל ההבלים שהיו לו שם. הביאו לפניו כל כלי הנגינה שבעולם, מה שלא ראה מעולם בכפרו, וכך בזבז את כל היום במסדרון של האוצר. ברגע האחרון נזכר ורץ לקחת ובקושי הספיק ליטול דבר מה. כל ימיו הצטער הכפרי כיצד איבד זמנו בהבל וריק ורעות רוח בהנאות חולפות. זה המשל לשוחד התאוות של העולם הזה שמאבד כל חלקה טובה.

מסופר על הגאון רבי אליהו לאפיאן זצ”ל שהיה עומד בשעת בוקר לפני תפלת שחרית ע”י החלון בחדרו ומשנן את המשנה באבות “הקנאה, התאוה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם”. פעם שאלו תלמידו מה הענין לשנן משנה זו לפני שחרית? השיבו הרב: עתה, הולך אני להכנס לישיבה ויכבדו אותי בקימה, ויש חשש שתכנס בי מעט ממדת הגאוה והכבוד, והרי ברגע אחד חלילה יכול אדם לצאת מן העולם בגין מדה זו, כמו פיצוץ שהורס ברגע את הכל…