קטונתי

יעקב אבינו מתכונן לפגישה הדרמטית עם עשיו אחיו. הוא חוזר מבית לבן, שם מסר את נפשו להקים את בית ישראל חרף העבודה הגשמית המפרכת, ובכל זאת הוא אינו רואה לעצמו נקודות זכות שיצילו אותו. “קטונתי” הוא אומר לקב”ה “קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך”. הוא מרגיש ומבין שלא מגיע לו כלל חסד מה', מה שכל אדם רגיל בטוח שמגיע לו, ועוד מתאונן על מה שחסר לו. וכמו שמפרש רש”י “נתמעטו זכויותי ע”י החסדים והאמת שעשית עמדי”. והדבר הוא פלא, למה חשב שלא מגיע לו? אלא, מבאר בספר “אור יהל” כי לפי גדלותו של האדם הוא יודע ומרגיש כמה הוא מקבל אין סוף של חסדים וכמה הוא קטן מלבקש, ולכן יעקב אבינו שהוא האדם שבמרכבה ידע והרגיש כל זאת.

ובענין זה מפרש האור החיים הקדוש ענין ה”חסדים” וה”אמת” כי לפעמים יתחסד ה' עם האדם שגזלו ממנו ומשיב לו ממקום אחר וירחמהו תמורת הנחסר ממנו, אבל כל זה חצי נחמה לנגזל, כי תמיד הוא חושב בחסרונו אשר גזלו הגזלן, ואומר לעצמו כי טוב יותר היה לו לא היה נגנב ממנו, והיה לו את הדבר הנגזל וגם את מה שניתן לו עתה. אבל אם הקב”ה משלם לנגזל מהגזלן עצמו שיוציא בולעו מפיו, נחמה זו נחמה שלמה היא, וזה מה שנעשה ליעקב ששילם לו הקב”ה נכסי הגזלן עצמו, לבן הארמי, דכתיב “ויצל ה' את מקנה אביכם ויתן לי”, שהוציא בולעו מפיו של לבן. וזה לא רק חסד להציל את יעקב, אלא קיום מדת האמת שהגזלן ישלם ויחזיר את הגזלה, ואת זה זכה יעקב אבינו לראות ולהרגיש את חסד ה' ואת מדת האמת של הקב”ה גם במצב הקשה בבית לבן.

הרבי ר' נחום מטשרנוביל הקדיש את כל ימיו למצוות פדיון שבויים. יום אחד השליכו פקידיו של הצאר את הרבי עצמו לכלא, בשל האשמת שווא. תלמידיו המזועזעים בכו אל הקב”ה: “הנה אדם המקדיש את כל חייו להצלתם של אחרים מן הכלא; איך יכול אתה, ה', להרשות שהוא עצמו ייזרק לכלא?” והנה באה לבקרו בכלאו אשה חשובה אחת, מבלי להציג עצמה היא החלה להרגיעו, וכך אמרה לו: “אברהם אבינו קיים כל ימיו את מצוות הכנסת אורחים. אוהלו היה פתוח תמיד לזרים, ותמיד הוא היה מעניק להם מזון וקורת גג. ובכל זאת ציווהו ה' ללכת מארצו וממולדתו ומבית אביו אל הארץ אשר יראהו, כך שהוא עצמו נעשה נע ונד בארץ נכרייה. ומדוע? כדי שאברהם עצמו יהפך לאורח וידע מה חסר באמת לאורח. “אף אתה” הוסיפה האשה “הצלת כל כך הרבה נפשות שבויות וכעת נתנו לך הזדמנות להעריך עד כמה גדולה מצוות פדיון שבויים”. כשסיימה את דבריה גילתה לרבי נחום כי היא שרה אמנו ונעלמה. כך גם יעקב אבינו חש בפועל את החסדים שעשה עמו ה'.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן