קודם כל לעשר

לאחר מלחמת ארבעת המלכים, השיב אברהם אבינו את כל הרכוש של אנשי סדום, כאשר לפני הכל הפריש “מעשר מכל” למלכי צדק מלך שלם הוא שם בן נח. וזאת כיון שהיה עוסק בתורה והוא כהן לאל עליון. אך צריך להבין, הרי הרכוש אינו שלו והוא מתכונן להשיב הכל למלך סדום כמו שנאמר בהמשך, אם כן כיצד מעשר ונותן מהכל למלכי צדק מלך שלם?

אמנם היישוב פשוט, כיון שבמלחמת ארבעת המלכים הרכוש של סדום היה אבוד מהם, לכן כל הכסף שייך לאברהם אבינו מדין מציל מזוטו של ים ומשלוליתו של נהר שכל המציל זוכה מן ההפקר ואין למלך סדום בעלות על זה כלל ועיקר, ואעפ”כ לבסוף השיב לו את כל הכסף והרכוש כדי לקדש את ה' שלא יאמר “אני העשרתי את אברם”. על כן, דבר ראשון הקדים אברהם אבינו לתת מעשר מכל לפני שידבר עם מלך סדום, להראות שכל הכסף והרכוש ניתן מן השמים ואין בעלות לאדם עליו, ורק אח”כ נתן למלך סדום את מה שנשאר מהרכוש והכל כדי למנוע לעז ולזות שפתיים.

במדרש רבה נאמר בזכות “ויתן לו מעשר מכל”, זכה אברהם אבינו בברכה “וה' ברך את אברהם בכל”. המעשה הגדול בנתינת המעשר היה בעצם הדבר שעוד לפני שדיבר עם מלך סדום ובטרם חילק את הרכוש, הזדרז מיד לתת מעשר, כדי שאח”כ לא יהיו כל מיני טרדות ושאלות ועיכובים. וזה מלמדנו שכאשר מקדימים לדבר מצוה, זוכים אח”כ לשפע ברכה והצלחה.

כעין זה מסופר שהיה הגר”א מקפיד על מצה שמורה, ולאחותו היה שדה חיטים ובכל שנה היתה שולחת לו לוילנא חטים שנשמרו באופן מדוקדק על ידה. שנה אחת אחד מהסוחרים הבאים למכור חטים התנדב בנסיעתו לוילנא לסור לבית הגר”א למסור את החיטים האלו. בזמן שהגיע הסוחר לגר”א עם החיטים, בא לפני הגר”א בן של יהודי אחד שנאסר ע”י הפריץ והיה צריך לשלוח שליח מהיר כדי לשחררו, אך לא היה בעל עגלה בנמצא לקחת את השליח. ביקש אפוא הגר”א ממביא החטים לחוש מהר לשחרר את התפוס. אמר לו הסוחר כי נותרו רק יומיים ליריד למכור את החטים, ואם ילך ויחזור יעבור זמן היריד והוא אינו דואג רק על עצמו, כי אם על סוחרים אחרים שמסרו לו חיטים למכור וכולם יפסידו. השיבו הגר”א: בכל זאת תלך ותשתדל בפדיון שבויים וזכות המצוה תביא לך את הברכה. לבסוף אחר שחזר אמנם הסתיים היריד, אך בהפתעה עלה מחיר החיטים מאד עד שיצא ברווח גדול.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן