ציור מוחשי של האבות

ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק – מבאר רבנו האור החיים הקדוש שהברכה שבירך יעקב את אפרים ומנשה היא שיזכו להיקרא בנים של אברהם, יצחק ויעקב, וזו מדרגה גבוהה מאד, שכן כידוע כשמזכירים את האבות הקדושים זה פותח שערי שמים, ולכן בכל תפלת עמידה פותחים בהזכרתם, כדי להזכיר זכותם שאנו מצאצאיהם. וכמו במלכותא דארעא, שאם מישהו רוצה לבקש טובה ממלך או משר גבוה ויש לו קרובים שהם קרובי המלך, עוזר לו הדבר להתקבל בקלות, כך הזכרת האבות הקדושים פותחת את השערים לכל תפלה.

כמו כן, מברך יעקב את אפרים ומנשה שיזכו להיות במדרגה של האבות הקדושים וכשיזכירו את שמם על הבנים זה יפעל בשמים שהם יתברכו בזכותם, כי שמם חביב כשם האבות, וכמו שאמר הנביא “הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'”, הרי ששמו של אפרים נתייקר בעיני ה' ומזכירו בחשק ובחיבה יתירה.

אך עצם הדבר טעון הסבר מה כוונת הברכה: ויקרא בהם “שמי ושם אבותי”, הרי לאפרים ולמנשה שמות משלהם, הם לא נקראו בשם הסבים כנהוג בדורות המאוחרים יותר, וכמובן יש להם תכונות מיוחדות ששייכות להם במיוחד? ובפרט יש להבין מה הצורך בהקדמה זו לפני הברכה העיקרית שהיא “בך יברך ישראל ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה”? אלא, הדבר מבואר ע”פ הידוע שכאשר צייר מומחה מצייר ציור המביע דבר שהוא מאוד חי ומוחשי, אין צורך אפילו לכתוב מתחתיו מה מצויר ומי צייר, כי כל רואיו יעידון, אך צייר מתחיל צריך לכתוב מה מביע ציורו ומי יצרו. כך הדבר בבני אדם, לא תמיד יכולים לדעת על אדם, מי אביו, מאיזו משפחה הוא, כי הזמן והמקום גורמים ומשפיעים לשנות תכונות וטבעים של בני אדם. לעומת זאת אפרים ומנשה זכו שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה', מיד כשרואים אותם יודעים שהם בני אברהם יצחק ויעקב, ולכן הקדים יעקב בברכתו לומר “ויקרא בהם שמי ושם אבותי” – בזכות מעשיהם ומדותיהם הטובות, רואים בהם ציור של אבות עם ישראל, וזו הברכה הגדולה ביותר “בך יברך ישראל”, שכל ילדי ישראל יזכו שיקרא בהם ויכירו בהם את מדותיהם ומעשיהם של האבות הקדושים.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן