פרשת בהר בחוקתי – מביטול שיעור אין רווח

אם בחוקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו' (כו. ג-ד)

כאשר שואלים אדם מדוע אינו קובע עתים לתורה, הוא ישר יטען להגנתו כי חושש הוא שפרנסתו תפגע.

אולם הגאון רבי משה לוי זצ”ל (הובאו דבריו בספר “בתורתך”) היה אומר כי אדרבא, הפסוק מוכיח במפורש כי הדברים פועלים בדיוק הפוך: “אם בחוקותי תלכו” – “שתהיו עמלים בתורה” (כפירוש רש”י), אז “ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע” וגו'.

רק על ידי עמל בתורה, יתקיים “ונתתי גשמיכם בעתם” – הגשם ירד בדיוק בשעה שצריך לו, “עץ השדה יתן פריו” יהיו פירות בשפע, “ואכלתם לחמכם לשובע” יתברך המזון במעיים. לרוב, רגילים לצטט את החלק הראשון של המשנה באבות (ג, כא) “אם אין קמח אין תורה”, אך יש לזכור גם את החלק השני של האמרה “אם אין תורה אין קמח”.

אדם המפנה מזמנו לטובת שיעור תורה, בטוח כי זו הקרבה מצדו, הקרבה הבאה על חשבון פרנסתו, בשעה שההיפך הוא הנכון! פרנסתו של האדם תלויה בקביעת העתים לתורה שלו, ובעל בית הקובע עתים לתורה, ימצא פרנסתו יותר בנקל. הסבור, שמכך שיבטל שיעור, ירויח כמה שקלים נוספים, יֵדע כי בסוף ימצא כי לא הרויח כלום! לא יתכן שאדם יעשה מעשה לכבוד ה' ומצוותיו, ובגינו יפסיד משהו מפרנסתו וממה שמגיע לו. וגם להיפך, לא יתכן שיעשה דבר נגד רצונו יתברך, וירויח מכך.

וסיפר הגר”מ לוי שפעם בא אליו יהודי לבקשת עצה, האם כדאי לו להוסיף ידע במקצועו בשעות הערב ולהגיע ל”סוג 9″ בהנהלת חשבונות, כדי להגדיל את משכורתו. בירר הרב אם יפגע הדבר בשיעורי התורה אשר שומע בערבים. לתשובתו כי אכן במשך תקופה מסוימת יבוא הדבר על חשבון השיעורים, תמה הרב: “וכי חושב אתה כי נכון לנהוג כן?! והרי מחליף הינך זהב בנחושת!”.

יְעָצוֹ איפוא לחפש עבודה אחרת או להישאר במצבו הנוכחי, ובירכו כי לא יחסר לו בפרנסתו. וראה זה פלא. לא חלפה תקופה קצרה וברכתו של רבנו התקיימה. יום אחד ניגש אליו מעסיקו ובפיו דברי התנצלות, כיון שהמחשב פלט “בטעות” כי הוא בעל תואר “סוג 9” מזה שנתיים, מאז כניסתו לעבודה. ומאחר ולא תגמלוהו על כך, לכן החליטו כי עתה יקבל פיצויים על כל השנתיים, ומעתה ואילך יעלו את משכורתו.

העובד שהיה אדם ישר, טען בכנות כי לא למד כלל “סוג 9”, אך מעסיקו למרבה הפלא התווכח אתו והתעקש כי הוא למד וכנראה 'שכח' זאת, ולא עזר לו מאום, עד שהמעביד סיכם כי יפצה אותו על הכל!

בספרו “ענף עץ אבות”, הביא מרן רבנו עובדיה יוסף זצ”ל סיפור נפלא ששמע מפי הגאון רבי עזרא עטיה זצ”ל:

בעיר ארם צובה (היא חאלב), חי איש ירא אלוקים וסר מרע ושמו רבי אהרן. מומחה גדול היה האיש באבנים טובות ומרגליות, ובקי בשמותם ובערך שוויים. שמו היה הולך לפניו כאיש ישר, והכל נתנו בו את אמונם.

מנהג של קבע היה לו בכל יום לאחר התפלה – לקבוע עתים לתורה בסדר “חק לישראל”, משניות והלכות. בסיימו את חוק לימודו, הולך היה לביתו לסעוד פת שחרית, מברך ברכת המזון בנחת, ומשם פונה לחנותו ולעבודת יומו.

מדי פעם בפעם היתה אשתו מעירה לו על כך שהינו פותח את עסקיו בשעה מאוחרת, ובכך מקפח פרנסתו, אולם רבי אהרן היה משיבה בנחת כי בוטח הוא בה' יתברך שיפרנסהו בכבוד, ושום הפסד לא יבואנו מקביעת עתים לתורה, ונהפוך הוא.

באחד הימים, ניגש כהרגלו לפתוח את חנותו, ומצא ליד הפתח ערבי מהעיר חברון יושב וממתין לו. שאלו לרצונו, והערבי השיב בקול מהוסה כי דבר סתר לו. הכניסו לחנות, ולאחר שהגיף הדלת מאחוריהם, הוריד הערבי החברוני את התרבוש מעל ראשו, הסיר כמה שכבות פנימיות, ושלף מרגלית יקרה. כיון שהוציאה, התמלא החדר כולו אורה. הציגה בפני רבי אהרן וביקש לדעת את ערכה.

התבונן בה רבי אהרן היטב ואמר בהתפעלות: “מרגלית זו יקרה עד מאוד, ושוויה למעלה ממאה אלף דולר! אברר אצל חובבי מרגליות, ואם יחפצו לקנותה אומר לך”. ניאות הערבי, השיב את המרגלית לבין קפלי כובעו, ומסר לו את שם המלון בו הוא מתאכסן, כדי שיודיעו כשתהיה תשובה בידו.

למחרת בבוקר, לאחר שסיים רבי אהרן את לימודו הקבוע, עבר בדרכו ליד אותו בית מלון שבו התאכסן הערבי. והנה ראה בפתח המלון התקהלות המונית. התעניין בשל מה ההתגודדות, ואמרו לו שערבי אחד שבא מפלסטין התאכסן במלון שבוע שלם, אכל ושתה, שבע ודשן, ולא שילם עדיין מאומה. אמש בלילה קיבל לפתע שבץ לב ומת. פישפש בעל המלון בכיסיו ולא מצא כסף לתשלום שהותו במלון. הגיש איפוא תלונה במשטרה, ועתה קצין המשטרה עומד ומוכר את בגדי הערבי במכירה פומבית, כדי לסלק את החוב שחייב לבעל המלון.

עמד שם רבי אהרן משתאה לדעת ההצליח ה' דרכו…

החל הקצין למכור את בגדיו של הערבי, ורבי אהרן מחכה דרוך. אך הוכרזה המכירה על התרבוש, עמד ואמר שהוא מוכן לקנותו בעשרה בישליק (מטבע קטן). אחד מהקהל הוסיף עליו והציע חמשה עשר, ורבי אהרן הוסיף ואמר שמונה עשר בישליק. ולא הוסיף עליו סכום גבוה, שמא יחשדו כי יש דברים בגו. כיון שלא נמצא עוד מי שיוסיף עליו, סיים הקצין המוכר את הכרזתו: אחת, ושתים, ושלש, זכה.

שילם רבי אהרן את המחיר, ונטל את התרבוש עמו לחנותו. לאחר שסגר הדלת בעדו, נכנס לפני ולפנים, ופתח את התרבוש בידים רועדות. הסיר כמה שכבות, עד שהגיע למרגלית הנוצצת. נטלה ומכרה והתעשר עושר גדול, וראו הכל כי מקביעת עתים לתורה – אין באים לידי הפסד!