עקירת המחלוקת מיסודה

ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם וגו'  – רש”י מביא ממסכת אבות שזהו “פי הארץ” – הראשון מעשרה דברים שנבראו בין השמשות. מבאר רבנו יונה כי כל דבר שאינו טבעי, נברא מחוץ לזמן בריאת העולם, בבין השמשות של ששת ימי המעשה. והנה כאן הוצרכה בריאה מיוחדת כבר מיסוד בריאת העולם כדי לבלוע את קרח ועדתו. והשאלה נשאלת, מדוע היה צורך לברוא בריאה מיוחדת לקרח ועדתו, הרי היה גם את פרשת המרגלים, ומקושש עצים ומגדף, ולהם לא נבראה בריאה מיוחדת להענישם? כתב הרמב”ם בפרק שמיני מיסודי התורה (הלכה א'), שכל האותות שעשה משה במדבר, לפי הצורך עשאם, ומונה והולך: כפרו בו עדת קרח, בלעה אותם הארץ. מבואר ברמב”ם שהיה “צורך” בנס זה, כיון שסתם מיתה שהיתה נקנסת עליהם לא היתה מספיקה, וכל כך מדוע, הרי הכל יודעים כי קרח מת בעוון המחלוקת?

התשובה לשאלות כולן טמונה בנגע המחלוקת. כאשר היא מתחילה אין לדעת מתי היא תסתיים, כפי שאמר הכתוב “פוטר מים ראשית מדון”, די בפתח קטן כדי להצית אש גדולה, ולכן נמשלה המחלוקת לאש שניצוץ ממנה עלול לשרוף הכל. לפיכך היה צורך להכחיד את נושאי המחלוקת, ויותר מכך, בבריאה מיוחדת ולא טבעית כדי שלא ישאר זכר מהם, מרכושם ומבתיהם, ולא ייוותר שום רושם למחלוקת שעלולה לבעור מחדש. מסופר על רבי ירוחם המשגיח של ישיבת מיר שהיה מנהל רוחני בישיבת ראדין שהיא ישיבתו של החפץ חיים. והנה בזמן שהתחילו להתקבץ סביבו תלמידים, היו כאלה שלא ראו זאת בעין יפה. ומענין פעוט זה נוצרה מחלוקת בישיבה. רבי ירוחם אף לא ניסה ליישר את ההדורים אלא מיד התפטר מתפקידו למרות הקושי שבדבר. הוא פשוט עזב את משרתו ותפקידו כדי לבטל מחלוקת. אחר זמן התמנה למשגיח בישיבת מיר, היא הישיבה שניצלה בימי השואה בנסים גלויים. מנהיגי הישיבה ראו אותות ומופתים בנס ההצלה של ישיבת מיר, ועל כולנה רבי ירוחם בא בחלום למשגיח רבי יחזקאל לוינשטיין, ואמר לו לאיזה מקום ללכת והיכן מקום ההצלה. ואמרו עליו גדולי הדור ההוא, שאת הכח הזה לפעול להצלת עולם התורה היחיד שנשאר מגולת אירופה, זכה רבי ירוחם ע”י הויתור על כבודו ומעמדו ותלמידיו כדי להרבות שלום, ולקטוע את המחלוקת עם תחילתה.