סיפור האמונה

ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. צריך להבין אם סיפור יציאת מצרים הוא רק סיפור מעשיות שיעניין את הילדים, אזי סיום הפסוק היה צריך להיות “וידעו כי אני ה'” שזה מכוון לילדים. האור החיים הקדוש עמד על שאלה זו, והוא מוסיף ושואל, לאיזה ענין צריך להוסיף טעם לעשר המכות, הרי מספיק הטעם הראשון שה' חפץ להכות את פרעה, להראות לו ולעולם כולו מי בעל הבית בעולם?

אלא, מבאר האור החיים הקדוש שבאה התורה להודיע, כי אין תכלית הכוונה בהבאת האותות לעשות נקמה בפרעה, כי את זה הקב”ה יכול לעשות בכל דרך וצורה שהיא, אלא ענין עשרת המכות הוא כדי לחזק את עיקר האמונה בלב עם ישראל, כדי שיהיה זכרון לבני ישראל לעולם ועד ע”י הפלאות שנעשו במצרים. ולכן ע”י סיפור הדברים באוזני הבנים והנכדים נחקק הדבר בזכרון המספר, ולשם כך נאמר “וידעתם כי אני ה'”, שהוא מכוון על כל האבות המספרים סיפור יציאת מצרים בהתפעלות כאילו הם יצאו ממצרים.

אמנם הקב”ה מנהיג את העולם בדרך הטבע כדי שתהיה לאדם בחירה, אך בכל זאת המתבונן יראה הרבה נסים על כל צעד ושעל, כמו שאומרים בתפלת העמידה “מודים אנחנו לך… על נסיך שבכל יום עמנו”. המציאות מוכיחה את מציאות בורא עולם, למשל כידוע העולם מסתובב במהירות אדירה ומי יכול לסובב כזה כדור עצום. אך דא עקא שהאדם מתרגל ולא מתפעל מזה, ולכן הקב”ה הוציא את טבע העולם מגדרו פעם אחת, ביציאת מצרים, כדי ללמדנו על הכלל כולו שיש מנהיג לבירה.

מסופר על רבי ישראל סלנטר זצ”ל שהתאכסן אצל בעל אכסניה אחד, וראהו מזלזל מעט במצוות. לפליאתו, שח לו בעל האכסניה כי התערערה מעט אמונתו משראה יהודי העושה עבירות ככל העולה על רוחו ולא קורה לו מאומה. שתק רבי ישראל, אך לעת ערב כאשר הגיעה בתו של בעל האכסניה ובידה תעודת לימוד נגינה, קרא לה רבי ישראל וביקש שתנגן בפניו ולא רצתה, אלא הסתפקה בהראותה לו את התעודה. בעל האכסניה אשר הבין לרוח בתו הסביר לרבי ישראל את פשר סירובה של בתו: היא כבר עברה את כל המבחנים וקיבלה תעודה, ודי בזאת כדי לאשר ידיעותיה. וכי כל עובר אורח יבקש כי תנגן לפניו?! חייך רבי ישראל והשיב בנעימות: זו התשובה לשאלתך, מדוע עובר עברה אינו נענש ולא קורה נס להענישו, כי אין הקב”ה נזקק לעשות נסים לכל שוטה ופתי. התעודה היא, יציאת מצרים! כל הלומד סיפור יציאת מצרים, יודע שיש בעל הבית שהוא גומל לאיש חסיד כמפעלו, ונותן לרשע רע כרשעתו, העיקר הוא לשנן את הדברים ולהכניסם אל תוך הלב.