סימן לבנים

למטה יוסף למטה מנשה גדי בן סוסי – שואלים בעלי התוספות מדוע כאן בפרשת המרגלים הוזכר שמו של יוסף הצדיק דוקא בשבט מנשה ששליחו היה אחד מהמרגלים, ולא בשבט אפרים ששליחו היה יהושע בן נון שניצל מחטא המרגלים? ובפרט ששבט אפרים הוזכר קודם, ומן הראוי היה להקדים לפני שבטו את שם השבט הכללי שהוא “מטה יוסף”? ועוד שבתחילת ספר במדבר במנין בני ישראל, הזכיר את יוסף בשבט אפרים, שנאמר “לבני יוסף לאפרים אלישמע בן עמיהוד”?

ומבארים, לפי שיוסף הוציא דיבה על אחיו שנאמר “ויבא יוסף את דבתם רעה”, וכן עשו אלו הוציאו דיבה על הארץ, לכן נכתב שם שליח המרגלים משבט מנשה על שם שבט יוסף. והנה יוסף הצדיק התכוון לטובה ברצונו להודיע לאביו את מעשיהם של אחיו שהרי אביו חייב בחינוכם, ובודאי לא התכון לזלזל בהם חלילה, ואם כן אין מה להשוותו לענין המרגלים שהוציאו דיבת הארץ, אך אעפ”כ כיון שהיה צריך קודם לברר אצלם את הדבר ולא עשה כן, הכוונה הטובה אינה עוזרת בענין זה.

ובא הדבר ללמדנו שאם ישנה סטיה קלה אצל ההורים בהתייחסות לדברים רוחניים, יש לזה השפעה אצל הבנים, וככל שירבו הדורות, הסטיה תגדל, עד כדי דברים נוראים. בחטא המרגלים כפי שחז”ל למדונו “מעשה אבות סימן לבנים”, והדבר אמור לטוב ולמוטב. לפי הסימנים הקטנים שהאבות מראים לבניהם כך מתבצעים מעשים גדולים אצל הבנים. לפי יראת השמים והדקדוק במצוות של האבות, כך יש השפעה גודלה ועצומה לבניהם אחריהם ולהמשך הדורות.

פעם בא לפני הגאון רבי שלמה זלמן אוייערבך זצ”ל אברך אחד ששפך לפניו מרי לבו, וכך אמר: “שכני ואני, שנינו אבות לילדים, אני אברך ויודע ספר, וכמובן חינכתי את בני לתורה, אך לא שפר עלי חלקי, ולא זכיתי שבני ימשיכו באהלה של תורה, ואילו שכני, איש פשוט תם וישר, אך בניו יצאו גדולי תורה, במה נגרע חלקי?!” סיים בקול כאוב. כפי הנראה הכירו הרב מקרוב, ולכן השיבו: “אתה מחזיק עצמך ללמדן ו'מבין' בגדולי תורה, ומפעם לפעם היית נוהג להעביר את שבט ביקורתך, ולחלק ציונים לתלמיד חכם זה או אחר. הילדים שמעו והפנימו. לכשגדלו, ועשו את חשבון נפשם, אמרו לעצמם: הלא גם בתלמידי חכמים יש דופי, כפי שאומר אבינו. כך קל היה להם לעבור לדרך אחרת, שיש בה גם מפיתויי העולם הזה. לא-כן שכנך, אמנם איש פשוט תם וישר הוא, אך כל פגישה עם תלמיד חכם, הסבה לו עונג עצום, ובכל פעם שהיה שב לביתו אחר פגישה כזו, היה שר ורוקד: “היום זיכני השם יתברך לפגוש תלמיד חכם פלוני, איש נעלה ורם מעלה, מי יתן בני ותהיו גם אתם כמוהו”. ראו הילדים כי משוש לב אביהם הוא התלמיד חכם, ראו את המושג “תלמיד חכם” כפי שהוא באמת, מיקדו את שאיפתם לגדול בתורה, ומה הפלא כי אכן גדלו כך?! לו היית גם אתה כשכנך מייקר ומשבח בדבריך תלמידי חכמים, משרה בביתך אוירה לוהטת של אהבת תורה ולומדיה, אזי לבטח היית זוכה גם אתה!”.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן