מתנה ושמה שבת

ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומיים וגו' – כתב רש”י: ראו בעיניכם כי ה' בכבודו מזהיר אתכם על השבת, שהרי נס נעשה בכל ערב שבת לתת לכם לחם ליומיים. ע”כ. יש להתבונן, מדוע במצות השבת נעשה נס מיוחד שהיה לחם כפול ביום ששי, וביום שבת לא ירד מן, ודוקא על ידי נתינה כפולה יש את כבוד השבת ולא בדבר אחר, הרי נתינה זו באה ביום ששי לפני שבת?

אלא הדבר מלמד אותנו שלשבת יש כח נתינה, וכביכול הקב”ה בכבודו מעניק שפע ומתנה כפולה למי ששומר את השבת, ועיקר כבוד השבת הוא על ידי ההכנות מערב שבת. כדי שאדם ירגיש שמלאכתו עשויה ולא צריך תוספת מלאכה בשבת כלל, לכן היה צריך נס מיוחד דוקא בנתינה כפולה, כי זוהי מהות השבת. לשבת יש כח לתת מתנות, והכל תלוי בשמירת השבת ובהכנה לקראתה. לפי מה שאדם מקדים לקבל את השבת, כך הוא זוכה למתנת השבת. וכל השומר שבת ומענגה, זוכה לנחלה ללא מצרים, ככתוב “אם תשיב משבת רגלך וגו' אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר”.

מסופר על יהודי שהגיע לחפץ חיים לבקש ברכה, והיה בנו בעל עגלה שלא דקדק בשמירת שבת בכניסתה וביציאתה, והנה כשהגיע לח”ח אמר לו מבלי שהכירו: החפץ הינך בברכה? בודאי! אבל יש דבר שהוא מקור הברכה והוא השבת. אם תדאג שבני ביתך ישמרו את השבת, הרי שאינך זקוק לברכתי. ואם לאו, איני יכול לעזור לך. קיבל על עצמו אותו יהודי לדאוג שבנו ישמור שבת, והח”ח בירכו בזכות השבת שהיא מקור הברכה.