משפטי אמונה

כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעת יצא לחפשי חנם – האור החיים הקדוש מפרש שמצוה מן התורה לקנות עבד עברי, למרות שיש אפשרות לקנות עבד כנעני שהדבר הרבה יותר ריווחי, כי עבד כנעני נשאר רכושך לצמיתות, לעומת עבד עברי שנמכר לזמן מוגבל של שש שנים. וגם בקניית עבד עברי הינך קונה אדון לעצמך, כי עליך לתת לו את כריתך אם אין כרית מיותרת, ואם צריך ללכת לבית המרחץ לא יוליך כליו אחריו לשם, ולא תעבוד בו עבודת עבד. זהו ויתור גדול ועצום מצד הקונה, ומה הטעם בכל זה, ומי יסכים בכלל לוותר על כל כך הרבה הטבות כשיש ברירה לקבל פי כמה.

על כן פותחת התורה בלשון “ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם”, רק בני ישראל יכולים לקבל משפטים כאלה, אך אומות העולם נאמר עליהם “ומשפטים בל ידעום”. הם אינם מסוגלים להבין דבר כזה, כי צריך הרבה אמונה בכדי להבין שבכל זאת כדאי הדבר להעדיף את הרווח המועט שבמעשה החסד ליהודי על פני רווח גדול שאין בו רווח של מצוה, ובלי אמונה שהכל מידו של הקב”ה והכל תלוי ברצונו, לא יוכל להתגבר על עצמו ולעשות עסקים הכרוכים במעשי חסד.

ה”חפץ חיים” היה יתום מאביו, ואמו האלמנה התחתנה בשנית. לאותו בעל היתה בת מאשתו הראשונה, וכשהגיע החפץ חיים לפרקו הציע אביו החורג את בתו שתזכה להיות כלתו של העילוי הצעיר “ישראל מאיר”.
ובימים ההם הוצעו לחפץ חיים הצעיר שידוכים של בנות עשירים מופלגים. אחיו הגדול של החפץ חיים רצה לעכב את השידוך עם בתו של אביו החורג שלא היה איש אמיד. כששמע החפץ חיים שסיפור זה עלול להפריע לשלום בית בין אמו לאביו החורג, לא רצה לשמוע בשום אופן שידוך אחר, וכך נסגר השידוך עם בת האב החורג.

לעת זקנתו אמר החפץ חיים, שרק בזכות אשתו הצדקנית זכה ללמוד תורה וחיבר חיבורים, כי היא תמיד הסתפקה במועט, ולא דרשה שום דבר מענייני העולם הזה, וכך היה יכול ללמוד בשלווה, ואילו היה לוקח אשה שאינה מסתפקת במועט, אמנם היה סמוך על שולחן חותנו הרבה שנים, אך כאשר כל זה היה נגמר, היה צריך לדאוג לפרנסת ביתו, ובדרך כלל מי שהתרגל לחיות בעושר אינו יכול לשנות מהגלות, ואז היה מוטרד ממחייתו (ולא היינו זוכים לכל ספריו הקדושים והנפלאים).
מכאן ניתן ללמוד שהאושר וההצלחה של הבית היהודי, בנוי בחלקו הגדול על מדת נכונותה של האישה לא להלך בגדולות ממנה, ככתוב במשלי: “חכמת נשים בנתה ביתה – ואולת בידיה תהרסנו”.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן