מצוה גוררת מצוה

אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם – שואל בעל הספר “קדושת לוי”, מה הכוונה: אם בחוקותי “תלכו”, מן הראוי היה לכתוב אם את חוקותי “תשמורו”, ומה ענין “הליכה” לכאן? אלא יש כלל “מצוה גוררת מצוה”, ואפילו מחשבה טובה הקב”ה “מצרפה” למעשה, לרמוז לנו שהקב”ה מזכה את בעל המחשבה הטובה לעשות מעשה, ומצרף לו מתנה טובה שיזכה לעשות מעשה ולא ישאר רק בתחום המחשבה בלבד. וזה מה שרש”י מלמדנו “אם בחוקותי תלכו”, שתהיו עמלים בתורה, אפילו שאינו זוכה להבין מיד, הוא מתאמץ, ועל ידי זה זוכה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד.

וכל שכן אם אדם עושה איזו מצוה באמת ללא שום פניה, אזי זוכה למצוות נוספות ומדרגות גבוהות. ולכן נקרא הצדיק “מהלך”, לפי שהולך ועולה ממדרגה למדרגה, וזוהי כוונת הפסוק: אם בחוקותי “תלכו”. כאשר אדם מקבל על עצמו לקיים מצוות, אז אף שעדיין לא קיימם, מובטח לו שיזכה לקיימם. אבל צריך רצון לעשות את המצוות בשלמות, בכוונה ובאמת, ואז מקבלים את הברכה גם בעוה”ז ככתוב “ונתתי גשמיכם בעתם”.

מסופר על רבי אייזיל חריף שהיה כשמו גאון וחריף עצום. היתה לו בת שהגיעה לפרקה וחיפש לה חתן גדול בתורה. מה עשה? נסע לישיבת וולוז'ין, נכנס לישיבה, עלה על הבימה ושאל שאלה קשה, והוסיף כי הבחור שימצא תירוץ טוב לקושיא, הוא יהיה חתנו. שב רבי אייזיל לאכסנייתו, ובחורים רבים צבאו על דלתותיו, אך אף תירוץ לא הניח את דעתו. לאחר ימים מספר החליט לשוב לביתו בלא שמצא לבתו בחור כלבבו. כשיצא רבי אייזיל את העיר, שמע עגלה דוהרת אחריו, הורה לעגלון לעצור את מרכבתו, והנה מהעגלה ההיא ירד לקראתו בחור. חשב הרב כי יש בידו תירוץ, וביקשו שיאמר אותו, אך הבחור ענה “אין לי תירוץ, אך משתוקק אני לדעת מהו, לא יכולתי למצוא לעצמי מנוחה, כשראיתי את הרב נוסע ומשאיר אותנו ללא תשובה”. שמע רבי אייזיל ואורו עיניו, ואמר “אם התירוץ מעניין אותך כ”כ סימן שחשקה נפשך בתורה באמת, אם כן כזה חתן מחפש אני”. ואכן זכה אותו בחור והיה לחתנו של רבי אייזיל, ולאחר מכן זכה לעלות על כס הרבנות בסלונים, ונודע כגאון אדיר בתורה.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן