מעשה הנתינה

כי נתונים נתונים המה לי מתוך בני ישראל וגו'- יש להבין מדוע כופלת התורה את המלה “נתונים”? בביאור הדבר כתב בספר 'קדושת לוי' מרבי לוי יצחק מברדיטשוב שכידוע יש שני סוגי מתנות, יש מתנה שניתנת לצורך מקבל המתנה, כמו עני, ובמתנה כזו, המקבל נהנה מעצם המתנה, ולא חשוב לו איך יתנו לו, אם הנותן בעצמו או ע”י שליח, אם במעטפה יפה או סתם במעטפה רגילה, העיקר שיוכל ליהנות מהמתנה. אך אם נותנים מתנה לשר גדול ועשיר, המתנה עצמה לא חשובה לו כלל ועיקר, כי שר גדול כמוהו יש לו המון אוצרות, ובודאי לא תיחשב אצלו מתנה פחותה כזו, אך הדבר החביב אצלו, הוא הרצון הטוב ונדבת לבו של הנותן, שחשוב בעיניו יקרת כבודו, ונמצא מה שמחבב השר את נותן המתנה, זהו דוקא על שעלה בדעתו ליתן לו מתנה, ולא על המתנה בעצמה.

וזה הענין בנתינת הלויים להשי”ת, שמקרבים אותם לעבודתו יתברך מתוך בני ישראל. והרי מלפניו יחילו כל יושבי תבל, וכל שרפי מעלה עומדים באימה וביראה לעשות רצון קונם וחפץ צורם, ומה הצורך בעבודת הלויים? אלא חביב אצלו יתברך מה שעלה בדעתם להתקרב לעבודתו יתברך.

וזו כוונת הכתוב “כי נתונים נתונים המה לי”, לא העיקר שנתנו את הלויים לעבודת השי”ת, אלא צריך גם ובעיקר את עצם מעשה הנתינה, שיתנו את המתנה עם כל הרצון ורעותא דליבא, דרחמנא ליבא בעי. וזו עיקר העבודה ותכלית הכוונה. ועל פי זה יבוארו דברי המשנה באבות “הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות”, כי השכר אינו עבור מעשה המצוה בלבד, אלא עבור קיום צווי הבורא, כי זה עיקר שכרן של מצוות.

מסופר על דין תורה שבא לפני הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ”ל, וכך היה: נהג הסעות שמסיע ילדים לתלמוד תורה, היה לו מלווה שהיה מוריד את הילדים ושומר עליהם בזמן הנסיעה. ומדי פעם התגלע ביניהם ויכוח מי יפתח את דלת הטנדר כדי שהילדים ירדו לתלמוד תורה, עד שבאו אל הרב לשטוח טענותיהם. התפלא הרב ואמר: עוד לא ראיתי מימי ויכוח כשפותחים את ארון הקודש, שאחד יאמר לחברו קשה לי לפתוח, תפתח אתה! אלא להיפך מתווכחים מי יזכה לפתוח, ולכם הרי יש כאן זכות לפתוח את הדלת לילדי תשב”ר שיזכו ללמוד תורה, והרי זה כפתיחת ארון הקודש! אחרי ששמעו את הסתכלות הרב על הענין, הסתיים הויכוח ועשו זאת בשמחה.