מה יותר חשוב לך?

בפרשתנו מסופר שבני גד ובני ראובן ביקשו לקבל את עבר הירדן, אך משה רבנו לא נתן להם לסיים את דיבורם, ותקף אותם בחריפות רבה “ולמה תניאון את לב בני ישראל מעבור את הארץ”, ודימה אותם למרגלים “והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים”, והרי ידוע שמשה רבנו כעס בשלשה מקומות ונענש, ואילו כאן לא נחשבה תגובתו לכעס. והדבר אומר דרשני.

מה גם שבתשובתם למשה, הם היו מוכנים לצאת למלחמה יחד עם ישראל וללכת לפניהם ולהשאר עם ישראל עד שיזכו לירושה וישיבה בארץ ישראל, אם כן היו להיפך מהמרגלים שפחדו להיכנס לארץ, ובכל זאת משה לא חזר בו מדברי התוכחה?

במדרש נאמר על הפסוק “לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו” – “לב חכם לימינו” זה משה רבנו “ולב כסיל לשמאלו” אלו בני גד ובני ראובן שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר, שחבבו את ממונם יותר מן הנפשות, שהקדימו מקניהם לטפם. יסוד הדבר הוא, מה חשוב יותר לאדם: ילדיו וחינוכם לתורה, או הכסף והעושר, ובזאת הם נכשלו, ולכן נאמר עליהם “נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך”, כי אצלם הדבר החשוב היה השמאל שנא' “בשמאלה עושר וכבוד”, והיו מוכנים לוותר על ישיבה בא”י כדי לטפל במקנה שלהם, וכנגדם משה רבנו שהיה “לב חכם לימינו” והוכיחם כי העיקר זה הבנים שיזכו להיות בארץ הקודש.

מסופר שכאשר היה הגאון רבי מנצור בן שמעון זצ”ל מלמד בשיבת “פורת יוסף”, באו להציע לו רבנות באחת מהערים בארץ ישראל. רבו הגאון רבי עזרא עטיה זצ”ל המליץ עליו בחום, ומשהציעו בפני רבי מנצור את התפקיד, השיב כי עליו להיועץ ברבו רבי עזרא. משפנה אליו בענין, ענה לו רבי עזרא: “ודאי משרה זו חשובה, אך כשהינך מלמד תלמידים בישיבת פורת יוסף, יש לך זכות גדולה יותר, לך ולחינוך ילדיך”. ואכן, זכה על ידי הרבצת תורה והעמדת תלמידים לתורה וליראת שמים להקים דור ישרים מבורך.