מבית ומחוץ – זהב

ועשו עצי שטים אמתים וחצי אורכו וגו' – מביא רש”י את דברי הגמרא: שלשה ארונות עשה בצלאל, שניים מזהב ואחד מעץ, נתן ארון עץ בתוך ארון זהב ושל זהב בתוך עץ, נמצא מצופה מבית ומחוץ בזהב. ע”כ. והנה הארון מרמז על “בית קיבול” לתורה. אדם הלומד תורה דומה לארון הקודש, ובמה הוא דומה לזהב?

ללמדנו כי הלומד תורה, עליו להתנהג כזהב טהור במדותיו ובהליכותיו. לא רק בחיצוניותו אלא גם בלבו פנימה, שלא יתנהג אחד בפה ואחד בלב, כי כל אומן, דרכו להדר את הכלי מבחוץ יותר ממה שמהדרו בפנים מפני הרואים. וכתב הכלי יקר: על כן לא הוצרך להזכיר זהב טהור רק על הצד הפנימי אך מחוץ אין צריך להזכיר כי קל וחומר הוא מבפנים, ולהורות נתן בלבם שכמוהם יהיו עושיהם כי כל לומדי התורה צריכים ביותר אזהרה על טהרת הלב הפנימי שאינו נראה בלתי לה' לבדו.

אמצע הארון שהוא הדבר העיקרי היה עשוי מעץ שטים, והסיבה “כי האדם עץ השדה”, שעל האדם להיות בענוה ושפלות כעץ השדה, הגם שצריך להראות את תפארת התורה. אמנם התורה בתוך תוכו צריכה לרומם אותו בהיותו בית קיבול לתורה, בבחינת ציפוי זהב מבית ומחוץ, אך עם זאת יש לו לדעת שהוא כעץ השדה בענוה ונתינה, ועי”ז זוכה להיות עץ עושה פרי לתת ולהשפיע לאחרים.

הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ”ל הלך פעם ברחוב בוילנא בלוויית תלמידיו. לפתע פנה אליו אדם, ושאלו כיצד מגיעים לרחוב מסוים. הרב שהיה כבר זקן ושבע ימים לא הסתפק בהסבר קצר היכן המקום, אלא נטלו עמו, והלך עמו במשך זמן לא קצר עד שהראה לו בדיוק את המקום. שאלוהו תלמידיו: וכי לא יכולת להסביר לו כיצד ללכת, ואם לא היה מוצא – היה שואל בהתקרבו למקום?! ענה להם: כאשר הוא שאלני היכן הרחוב, שמתי לב שהוא מגמגם וכבד פה, ראיתי כמה קשה עליו הדיבור והפניה לאנשים. אם לא אסביר לו היכן המקום המדויק, מן הסתם יהיה עליו לשאול עוד אנשים, ותגרם לו מכך בושה. רציתי לחסוך ממנו צער זה, והעדפתי ללכת עמו כמה שיזדקק, ובלבד שלא יצטער ויתבייש. כדי לחסוך בושה מיהודי, כדאי להתאמץ. תלמידיו שהיו עמו – לא שמו לב כי לפניהם עומד אדם שלא נוח לו לשאול. רק ר' חיים עוזר היה רגיש לכך, והיה מוכן לטרוח כדי שלא לצערו. הרי לנו גדול הדור ארון הקודש זהב טהור מבית ומחוץ, ובכל זאת נהג במדה של עץ השדה בענווה ורגישות גדולה.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן