לשמוע לבוא

יתרו חותן משה, נפעם מהנסים והנפלאות שליוו את בני ישראל בצאתם ממצרים. אם נדייק, לא רק הוא התפעם, אלא העולם כולו עמד נדהם ומשתומם, אך שונה היה יתרו מכל העולם, הוא החליט גם לבוא אל מקום חנייתם של בני ישראל במדבר, כפי שנאמר: “וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים”. וכתב רש”י: “מה שמועה שמע ובא? קריעת ים סוף ומלחמת עמלק”. יתרו שמע שמועה כזו שהביאתו לעזוב את מקומו, שישב בכבודו של עולם, ולבוא אל המדבר. כי הרי כל העמים שמעו וידעו מקריעת ים סוף, ככתוב בשירת הים “שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמוגו כל יושבי כנען”. ובכל זאת, לא השתנה אצלם מאומה, כי כל הגויים שמעו, פחדו ורעדו, אבל לא השכילו לתרגם את השמיעה למעשה, ואילו יתרו שמע ועשה מעשה, “ובא” ללמוד תורה ולהחכים. ומה באמת גרם לו לבוא יותר מכל השאר?

התשובה היא, שהוא לא רק שמע על קריעת ים סוף אלא גם על מלחמת עמלק. כיון שראה שלמרות כל הנסים שנעשו, מדת העמלקיות נשארה בעולם, פחד שגם ההתפעלות שלו תפוג ולא ישאר ממנה מאום. לכן בא למשה כדי ללמוד תורה כמו שמבאר רש”י על הפסוק “ויספר משה לחותנו” למשוך את לבו לקרבו לתורה. הרי לנו שבלי תורה גם כשיראה אדם נסים ונפלאות, עלול הוא להישאר במצב של עמלק ח”ו. לפיכך היה יתרו מוכרח לבוא ללמוד תורה כדי להשאיר את הרושם של הנסים ששמע ביציאת מצרים.

מסופר שכאשר פתח רבי חיים מוולוזין את ישיבתו המפורסמת, התחילה ההשכלה לנגוס בבחורי הישיבה, והיה נסיון עצום להישאר ללמוד בישיבה. אפילו בישיבת וולוזין המעטירה פגעה ההשכלה ושלשה בחורים מופלגים נתפסו ברשתה. באו הבחורים לשאול בעצת ראש הישיבה, וכך אמר להם: עתה היא עת מלחמה וכזאת וכזאת תאכל חרב ההשכלה, אבל יש עצה: מי שזכה לטעום מטעם מתיקות התורה, ישוב אליה! ללא קשר ליחוסו או למדותיו, רק מי שזכה לטעום מטעמה הערב של התורה, יינצל. ואכן בחור אחד מהשלושה שפרשו, שב לישיבה באורח פלא בזכות היותו דבוק בתורה בעת שהותו בישיבה. וזהו הלימוד מיתרו ששמע “ובא” ללמוד תורה.