לשמוח בכל פעם מחדש

היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך – כתב רש”י: יהיו בכל יום בעיניך כחדשים, כאילו בו ביום נצטוית עליהם. ויש הבטחה בהמשך הפסוק “ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך”. אך מפליא, כיצד אפשר לומר לאדם שיראה בכל יום את המצוות שהוא רגיל בהם ממש כחדשים וכאילו בו ביום נצטוה עליהם ולא ראה ולא ידע עליהם קודם? הרי אדם מתפעל מדברים חדשים, ודבר שהוא כבר מכיר אינו מעורר אצלו שום רגש מיוחד, איך בכל זאת יגיע לזאת?

בחידושי הרב מבריסק הגרי”ז הלוי על תהלים בפסוק “שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב” כותב: דוד המלך אמר על דברי תורה ומצוות שהוא שש עליהם תמיד כמוצא שלל רב, שאינה דומה שמחה של שעת “המציאה”, שאז השמחה גדולה מאד והיא נקראת בשם “ששון”, לשמחה כאשר יש לו רכוש רב. דוד המלך הרגיש תמיד שמחה על ד”ת כאילו מצא עכשיו שלל רב, כי אצלו ד”ת תמיד כחדשים ושש עליהם כאילו בזה הרגע זכה בשלל רב בלי טרחה ועמל, ולכן הדגיש הפסוק “כמוצא” שלל רב ולא “כבעל” בשלל רב.

ועוד מבאר בספר “שער בת רבים” על מה שדרשו חז”ל “שש אנכי על אמרתך” וגו', כי אינה דומה שמחת העשיר שיש לו ממון רב זה מכבר, לעני שמצא בפעם אחת שלל רב, שאצלו הדבר חדש וישמח בשעת מציאתו ביותר. ודרשוהו על מצות המילה שנתנה באמירה, שאע”פ שמצוה זו נעשית באדם ע”י אחרים בילדותו וק”ו אצל דוד המלך ע”ה שנולד מהול, מ”מ היה שש במצוה זו כאילו היום נימול, כי בכל יום התפעל מחדש שזכה לבוא בברית עם הקב”ה. ובטעם הדבר, כי בתורה ומצוותיה נאמר “לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד” – יש בתורה סגולת ההתחדשות למצוא בה טעמים חדשים. וצא וראה בכל יום מתחדשים ספרים על כל מצוה ומצוה שבתורה ועל כל תג ותג לאין קץ ותכלית ואין ביהמ”ד בלא חידוש.

מסופר על הרב מבריסק זצ”ל שכאשר היה מחדש חידוש, היה מספר לבני ביתו כי יש לו חידוש, אך לא היה חפץ לגלותו, עד שהגיע מרן הרב שך, ואז ישב עמו והרצה בפניו את חידושו. התפלאו בני הבית מה הטעם שכבש את חידושו עד שיבוא הרב שך. אמר להם: הסיבה שלי היא, כיון שרק הוא יודע להתפעל מהחידוש, וכשאני אומר לאדם אחר שאיננו שש על הדברים כמוצא שלל רב, אזי חסר בעצם החידוש. והיה פעם שהרב שך יצא מביתו של הרב מבריסק, והחל לרקוד מרוב שמחה אף שבחוץ היה קר וירד שלג.

באדיבות עלון “פניני הפרשה”, לצפיה בעלון במלואו לחץ כאן